אור ברסלב
גרש ירחים פרק ב - המביא גט › דף כא:

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ב - המביא גט · דף כא:

דף כא.

בגמרא אמר קרא וכתב ונתן. עיין חידושי רשב"א בקרן של פרה ונותן לה הפרה דס"ל בנתן לה סתם ממילא נשארה הפרה לו לכן פסול עד שיתן בפירוש, וצ"ל לפ"ז בגט אע"ג דמשמע בהתנה על מותר הגיליון שיהיה שלו דמהני שפיר כדמשמע לעיל דדוקא אבין שיטה לשיטה קבעי, צ"ל דפרה שאני שאינה עומדת להנתן בסתם, משא"כ בהתנה על מותר הגיליון לא איכפת לן דעומד להנתן עם הגליון, וכ"כ בפ"י ופשוט, אלא דקשה לפ"ז איך מדמי הרשב"א חתך מקלף גדול למחוסר קציצה הא י"ל בפרה מסתמא עומד לקוץ משא"כ בקלף שעומד להנתן כך, וצ"ל דמשמע ליה הדיוק מחרס של עציץ נקוב דבעינן שקיל ליה ויהיב לה, אבל אם שובר החרס פסול אף שבסתמא עומד להנתן עם העציץ ושפיר מדמה לקלף, אלא דמהא גופיה משמע כיון דפשיטא ליה להש"ס דגם בדבר, העומד להנתן בשלימות מדמי לקוצץ מן המחובר, א"כ מהא גופיה משמע דגם בסתמא הפרה שלה דאל"כ לא הוה פשוט בש"ס לדמות לקרן פרה, ועמ"ש בספרי גט מקושר דף מ"ה, גם קשה מאי קמ"ל במתני' קרן פרה לישמועינן רבותא טפי אפי' בדבר העומד להנתן כך כגון קלף גדול, אע"כ בכה"ג לא הוי מחוסר קציצה, וצ"ל דשוין לגמרי ודו"ק:

שם וכתב ונתן שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה. לכאורה מלת כתיבה כשפת יתר ולא ה"ל למימר אלא שאינו מחוסר אלא נתינה יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה דהא אגט קאי, ואיפשר לומר דבלא"ה הקשה הר"ן לקמן במשנה הכל כשרין לכתוב הגט איך אשה כותבת גיטה הא ה"ל מחוסר הקנאה, וכתב ליישב בדוחק דאינו מעשה בגופו, ויש לומר באופן הלזה דלא קפיד קרא רק דליסגי בוכתב ונתן והיינו כשהבעל כותבו לא צריך טפי מכתיבה ונתינה וכשהבעל כותבו אין צריך הקנאה כלל כיון דאפי' גזל נייר וכתב עליו גט קנאו בשינוי א"כ אם היה הבעל כותבו לא היה צריך הקנאה כלל דכשכותבו לקנותו הרי קנאו בשינוי ובכה"ג הוא דקפיד קרא, משא"כ בכתבו על קרן פרה מ"מ מחוסר קציצה, ולק"מ קושיית הר"ן, וניחא הלשון בדיוק שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה שא"צ יותר בגט שע"י הכתיבה נקנה לו ולא ממעטינן רק מה דאינו מיתקן ע"י הכתיבה וא"ש ונכון, מיהו גם בפרק כיסוי דם איתא כה"ג, וכן בנזיר דף מ"ה, עכ"פ נכון לתרץ קושיית הר"ן, ואשר ישים לבו יוכל ליישב כל דברי חז"ל בכל מקומות מושבותיהם עם פרטיהם ודקדוקיהם:

מיהו נ"ל ליישב עוד קושיית הר"ן דלא קפדה תורה רק אמעשה שא"צ לגט כלל דהיינו קציצה, אבל פשיטא דוכתב קאי אף למי שאין לו קלף וצריך לקנות הקלף א"כ אין בגט זה מעשה יותר מבשאר גיטין שהרי כל גט נעשה ע"י מעשה הקנאה לכן אין קפידא אף שנתאחרה ההקנאה לאחר כתיבה, משא"כ קציצה שאינו צריך למעשה הגט קפדינן עלה שלא יהיה הפסק בין כתיבה לנתינה, אבל מה שלא נשתנה בזה הגט מבכל גיטין לאו קפידא הוא, מיהו בנקצץ הקרן קודם שנכתב הגט עליו אין טעם לפסול שסוף סוף אינו חסר בין כתיבה לנתינה, אלא דאנן אמרינן דלא קפדה תורה רק במחוסר מעשה שאין הכרח לגט בו והא דגוף הקלף גם הוא נתקן ע"י מעשה לא איכפת לן דהוא מעשה דאורחא דמילתא וכשבא הקלף כבר פנים חדשות באו לכאן ולא יזכרו הראשונות ולא קפדינן אלא אמעשה שאינו שייך בכל גיטין ולאו אורחא דמילתא בהכי ולא קפדא תורה רק על חסרון מעשה דלאו אורחא

וארווח לן בזה הקושיא שהקשתי בהקדמת ספר גט מקושר דאיך יוכשר גט ע"י שליח הא הוי מחוסר הבאה כמו בנזיר דחשיב מחוסר הבאה, ולפ"ז לק"מ דבשלמא בנזיר י"ל דקפדה תורה שלא יהיה הפסק בין לקיחה ונתינה על האש דההתחלה הוא מן הלקיחה, אבל בגט אין לומר שקפדה התורה שלא יבוא ממקום אחר דודאי למכשירי הגט צריך הבאה א"כ אין זו מעשה משונה בגט דכולהו איתנייהו בהבאה, לכן אין קפידא בין הבאה של קודם כתיבה להבאה של אחר כתיבה שלא נתחדש דבר אחר הכתיבה ממה שהיה קודם כתיבה וקודם כתיבה דרכו בהבאה, ולפ"ז מסתייע דעת הפוסקים דבחתך הגט מן הקלף לא מיקרי מחוסר מעשה דמ"ל בחתכו קודם או אח"כ, ומיושב גם כן קושיית הגאון מוה' יצחק שהבאתי בספר גט מקושר ממחוסר פדייה דבכיסוי דם דכתיב ושפך וכיסה אמרינן שצריך שלא יהיה בו חסרון יותר מבשאר חיה ועוף שאינו מחוסר אלא שפיכה וכיסוי ופדייה לאו אורחא בסתם עוף חולין וניחא הכל, ודוק היטב:

בתוס' יצא כו' פי' ר"ש כו' ותדע דבסמוך כו' אבל כשאינו נקוב משמע אפי' יקטום עכ"ל. איפשר לומר ליישב דבלא"ה הקשו התוס' הא משיכה לא אהני במחובר, וע' בספרי גט מקושר דף מ"ה, לכן איפשר לומר דבמרדכי פ' מי שמת הביא ג' דעות בהקנה דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה, י"א דלא קנה כלום, וי"א קנה הכל מתוך שקנה דבר שנקנה קנה דבר שאינו נקנה, וא"כ י"ל להך דיעה לא קשיא די"ל כיון שהעציץ הוא תלוש וקנתה העציץ קנתה גם העלה שהגט כתוב עליו, ומה שהקשה רבינו שמחה ל"ל קנין אגב נימא מיגו דקני קרקע קני מטלטלין י"ל דלא קאי אלא אם נתן הכסף ושטר על הקרקע לחוד ואגבה יקנה המטלטלין נמי מטעם אגב, אבל אם הקנה שניהם בכסף י"ל שפיר דקני, וא"כ לק"מ קושיית התוס' דשפיר קנה במשיכה גם שניהם, וא"כ י"ל דלהכי נקט עציץ נקוב לרבותא דקנתה נמי הגט במשיכה אגב העציץ, משא"כ בעציץ שאינו נקוב דתרווייהו חשיבי מטלטלין פשיטא לן דקנתה הגט וא"ש ודו"ק:

מיהו נראה ליישב בפשיטות לפמ"ש התוס' בעציץ נקוב צריך ליתן למקום שפוסקת היניקה דלא קני זרעים במשיכת העציץ, וא"כ י"ל בכתבו על חרס של עציץ נקוב דקנתה העציץ במשיכה י"ל דקמ"ל אע"ג דזרעים שבתוכו חשיבי מחוברין מ"מ קנתה העציץ אע"פ שלא פסקה יניקת הזרעים, ונקט נקוב משום הך רבותא דעל חרס כשר אפי' בנקוב, גם כפמ"ש התוס' י"ל דהרבותא דאף שצריכה ליטלו ממקום שפסקה היניקה לא דמי לטלי גיטך מע"ג קרקע, וכמ"ש בס' ג"מ דף מ"ה ודו"ק, עי"ש באריכות הנוגע לסוגיין ועמ"ש בסמוך ליישב עוד:

בא"ד והא דלא פליג עליה רבא משום דליכא למיגזר שמא ישבר העציץ כו' כמו בקרן פרה כו' דאין דרך ליקצץ עכ"ל. לפירש"י שפירש דטעמא שלא יפסיד העציץ קשה מקרן פרה, ואיפשר דאקרן פרה לא קשיא שמא יקצוץ הקרן דידוע הוא דמחוסר תלישה פוסל בגט, אבל בעציץ דהוי מידי דמיטלטלי ולפירש"י לא חיישינן במידי דמיטלטל רק בקוצץ מן המחובר, ונהי דרש"י ס"ל דחרס דומה לקוצץ מן המחובר מ"מ כיון דבעציץ גזרינן שמא יקטום דלא משמע ליה שיהא מחובר כיון דמיטלטל שפיר גזרינן שמא ישבר העציץ, לכן ר"ת דס"ל דגם בתלוש שייך מחוסר קציצה הוכרח לומר שאין דרך לקצץ:

עוד נ"ל ליישב דבחרס לא גזרינן שמא יקטום דבחנם לא חיישינן שיקטום שהרי יוכל ליתנו עם העציץ ואחר נתינה לא צריכה עוד לגט ואין קפידא בעלה רק משום שצריכה הגט לראיה לכך דרכו ליקצץ כדי שישאר העלה בידה לראיה שנתגרשה לכן שפיר גזר שמא יקטום העלה מאחר שצריך לה לראי', וא"כ בכתבו על החרס לא חיישינן שיקטום דא"צ לה כלל דלראיה אינו מועיל דחרס דבר שיוכל להזדייף וע"כ צריכה להביא עדי מסירה אם כן לא צריך לה הגט כלל לכן לא חיישינן שמא יקטום:

ועפ"ז יש מקום ליישב הגירסא לעיל דף כ' ע"ב דגריס השתא דאתית להכי מתני' לרבא נמי לא קשיא בכתובת קעקע, ומחק מהרש"ל הגירסא לרבא דהא רבא דקשיא ליה על רמב"ח תיפוק ליה שיכול להזדייף ע"כ לא משמע ליה לאוקמא בכתובת קעקע ואיך קאמר לרבא לא קשיא, ולפ"ז ניחא דבלא"ה יש להבין למה לא ניחא ליה לרבא לאוקמא בכתובת קעקע, לכן נראה דלפמ"ש דלכך לא גזר שמא יקטום בחרס כיון שיכול להזדייף אין הגט צריך לה כלל, וא"כ לפ"ז בקרן פרה ניחוש שיקצוץ כדי שישאר הגט בידה לראיה ויתן לה הקרן לבד, מיהו אי לא מיירי בכתובת קעקע י"ל דגם קרן פרה יכול לזייף ואין הגט מועיל לה כלום לכן לא גזרינן שיקצוץ שאין צורך לגט כלל להפרד, אבל אי מיירי בכתובת קעקע תיקשי סיפא דקרן פרה אמאי לא חיישינן שמא יקצוץ, מיהו אי אמרינן גודרות אין להם חזקה א"כ אפי' יקצוץ הקרן ויהיה הקרן יוצא מתחת ידו לא יועיל לה לראיה דשמא הפרה עיילה מנפשה וקצצה הקרן ולא מהני בלא ע"מ א"כ אין לחוש שמא יקצוץ, והשתא קשיא ליה לרבא שפיר ותיפוק ליה שיכול להזדייף וע"כ מוקמית לה בכתובת קעקע וא"כ מסתמא מתני' נמי איירי בכתובת קעקע, וא"כ תיקשי בקרן פרה ניחוש שמא יקצוץ כיון דיש תועלת בקציצה להיות לראיה, אע"כ אף בכתובת קעקע אין ראיה מקרן פרה דיש לחוש דהפרה מנפשה עיילה וקצצה הקרן, וא"כ מוכח ממתני' דאמרינן מנפשיה עייל, והשתא יש לפרש המשך דברי הש"ס השתא דאתית להכי מתני' לרבא נמי לא תיקשי בכתובת קעקע, והיינו דלא תימא כדמעיקרא דרבא מוקי מתני' בע"מ דמ"מ תיקשי אטו לא אסיק רבא אדעתיה לאוקמא בכתובת קעקע לכן ניחא ליה דגם לרבא ניחא ליה לאוקמא מתני' בכתובת קעקע, והכי קשיא ליה תיפוק ליה שיכול להזדייף וע"כ תוקמא בכתובת קעקע וכיון דמוקמית בכתובת קעקע א"כ גם מתני' סתמא איירי בכתובת קעקע א"כ תיקשי מקרן פרה לרבא לשיטתיה ניחוש שמא יקצוץ כדי שישאר הקרן בידה לראיה, וע"כ לומר שלא יועיל לראיה מטעם דמנפשה עיילה א"כ נפשטה בעיא דרמב"ח לרבא לשיטתיה מהא גופא דמוקי בכתובת קעקע, והכל נכון כפתור ופרח, ודוק היטב:

ועפ"ז יש לפרש גם דברי רש"י שהוקשה לו ניחוש בחרס שמא ישבור וקשה מקרן פרה שמא יקצוץ, ולפ"ז ניחא דהכי קשיא ליה לרש"י דנהי דנימא בחרס שאין הגט צריך לו לא שייך שמא יקטום כמו בקרן פרה שכתבתי כיון שא"צ לה לא חיישינן שמא יקצוץ, ואי משום שרוצה שתוחזר לו הפרה הרי יכול ליתן כל הגט ע"מ להחזיר לו הפרה לכן לא חיישינן שמא יקצוץ, מ"מ קשיא ליה בכתובת קעקע גם בחרס אין יכול להזדייף וקשיא ליה לוקמא פלוגתייהו בחרס ובכתובת קעקע, ולזה הוכרח רש"י לסברא דלא מפסיד ליה, אבל בקרן פרה ניחא בלאו הכי דאינו מועיל לה לראיה דגודרות אין להם חזקה ואפילו בכתובת קעקע לא מהני ודו"ק:

בא"ד כדאמרינן לעיל גזייה כו'. לכאורה אין ראיה מדלעיל דלא עביד רק לחפות ומאי איכפת ליה אי יהיה כשר או פסול, ויש ליישב לפמ"ש התוס' לעיל דף י"ז בד"ה משום הא דלא אוקמה בחזקת אשת איש דהרי גרושה לפנינו א"כ אם נימא גזייה פסול רק שתטעון אחר גירושין נגזז נוקמה בחזקת אשת איש, ואין לומר גרושה לפנינו דשמא אינו גט כלל ודו"ק:

בד"ה ת"ל וכתב לה כו' וא"ת ואימא וכתב כלל כו' עכ"ל. לכאורה קשה אם נימא ספר דוקא איך משכחת לה מחוסר קציצה, וי"ל דקושיית התוס' אי חתך מקלף גדול מיקרי מחוסר קציצה משכחת לה שפיר, אבל אי לא חשיב תלוש מחוסר קציצה יש לומר שפיר דמדכתיב וכתב לה אמחוסר קציצה ש"מ דספר לאו דוקא, והכי יש לפרש בלשון הש"ס ת"ל וכתב לה ודו"ק:

בד"ה ואינה כו' הך דרשא לרבא כו' למעוטי חליצה וכו'. וקשה כיון דאביי נמי ס"ל הך דרשא דוכתב דבכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בחליצה א"כ ל"ל סברא דאין קטיגור נעשה סניגור, ואין לומר דלא ממעטינן רק חדא או כסף או חליצה דהא לרבא ע"כ ממעטינן נמי חליצה מוכתב דדרשא דספר היינו לר' יוסי הגלילי כמ"ש התוס', וי"ל דאביי קשיא ליה דילמא דרשינן בכתיבה מתגרשת ואינה מתקדשת בכתיבה לכן צריך לסברא דאין קטיגור כו' דלא ס"ל שינויא דרבא שם, וע' בס' המקנה שם דנעלמו ממנו דברי התוס' כאן ואין להאריך כאן:

בפירש"י ד"ה דשקיל ליה כו' ואין לחוש שמא ישבור החרס כו'. והקשה מהרש"א דרש"י סותר עצמו דלקמן בד"ה שמא יקטום פירש"י והוי קציצה מן המחובר עמ"ש בגמרא שם בארוכה, ונראה דס"ל לרש"י כיון דהזרעים נחשבים מחובר בעציץ א"כ הוי גם העציץ מחובר על ידי הזרעים כמו תלוש ולבסוף חיברו ע"י הזרעים המחוברים כמו בית שנקרא תלוש ולבסוף חיברו לכן גם העציץ נחשב מחובר ע"י הזרעים, ועמ"ש בספרי גט מקושר ומ"ש בסמוך:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה