גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ב - המביא גט · דף יט:
נתבאר הכל בספרי גט מקושר דף י"ט ע"ב אות י"ב וגם בהך דמי מילין וקריאת הגט, וכן בהך דמי מילין תמצא באות קצ"ה דף ס"ב ע"ש הכל:
מיתיבי ה"ז גיטך כו' טעמא דאיכא כתב. לכאורה קשה פשיטא הא שמואל חיישינן קאמר ולא ודאי א"כ מאי קשיא ליה הא באיכא כתב הויא ודאי מגורשת ובליכא כתב י"ל דספיקא הוי, וצ"ל דהקושיא היא כך דהא כאן איכא ריעותא שהרי גם עכשיו הנייר חלק וא"כ לא הוי לן למיחש כלל ואפ"ה חיישינן והיינו משום דאמר הרי זה גיטיך יש ידים מוכיחות שמגרשה והבעל נאמן לומר גרשתי את אשתי, וא"כ ממילא בזרקתו לאור אפי' לא נודע אי איכא כתב יש להחזיקה במגורשת ודאי כיון דליכא ריעותא שלא נראה אם יש בו כתב אם לאו, ובזה יש ליישב קושיית התוס' ד"ה טעמא דמ"מ מוכח בדרך שכתבתי דזו ריעותא גדולה ואעפ"כ מחזיקין אמירת ה"ז גיטיך שיעשה ספק אע"פ שאין רואין כלום וממילא פשיטא לן דבלא ראו כלום הוי גט ודאי, ועפ"ז יש ליישב מה שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם דשמואל, לא בספרי גט מקושר, ולפמ"ש י"ל דודאי לשמואל דחייש בריעותא גדולה כזו ע"כ לומר דס"ל דבליכא ריעותא חשיב אמירת ה"ז גיטיך לודאי דאילו הוה ספיקא לא הוה לן למיחש כלל ביש ריעותא שאין רואין שום כתב וע"כ לודאי חשיב וא"כ למאי דקיי"ל דצריכי למקרייה לגיטא ע"כ אמירת ה"ז גיטיך לא מחשבינן לודאי מגורשת דהא בלא קראוהו חשבינן לספיקא אע"ג דליכא ריעותא, וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מגירושין דין כ"א בלא קראוהו וזרקתו לאור הויא ספק מגורשת, והשתא כיון דבלא ריעותא הוי ספיקא א"כ ממילא באיכא ריעותא א"צ לחוש כלל, ולפ"ז שמואל דס"ל דחיישינן אפי' באיכא ריעותא ע"כ ס"ל דבליכא ריעותא הוי גירושין ודאין א"כ לא צריך למקרייה, וא"כ אנן דקיי"ל דצריכים למקרייה ובלא קראוהו הוי ספיקא ולא הוי גט ממילא ליתא לדשמואל ולק"מ:
ובהכי ניחא דקשה למסקנא חיישינן, וקשה הא הוי ספק ספיקא שמא היה חלק מעיקרא ואת"ל שהיה במי מילין שמא כבר נבלעו, ובש"ך סימן ק"י מסיק דבס"ס אפי' בדיקה לא צריך, ולפ"ז ניחא דלשמואל אמירת ה"ז גיטך חשיב ודאי גט לכן צריך לבדוק, אבל לדידן לא צריך בדיקה כלל, ודוק היטב:
בתוס' ד"ה צריכי למקרייה כו' וא"ת דתנן לקמן כו' כתב גט לאיש כו' עכ"ל. לולא דברי התוס' נראה ודאי בקראוהו כשהיה ביד סופר והבעל לקחו מיד הסופר א"צ שוב לקרותו דאין לחוש לסופר שיתן גט לאשה ושובר לאיש, ומ"מ כשבא מכשול אמרינן ה"ל למקרייה:
בא"ד וי"ל מכל מקום אם נשאת לא תצא עכ"ל. וקשה דהא אמר רב יהודה אמר שמואל לא נשאת ממש אלא כל זמן שיושבין זו לאלתר עמדו הוא לאחר זמן, א"כ משמע אפי' לא ניסת לא כל הימנו לאוסרה, וקשה בלא נשאת בלאו הכי אסורה לעלמא מחמת שלא קראוהו, ודוחק לומר דה"ק באין עסוקין בענין היינו לענין אם נשאת אח"כ דזו דוחק, ועוד שא"כ מאי פריך מלא כל הימנו לאבד זכותו של שני הא ודאי עיקר נ"מ בנשאת דבלא נשאת לא תינשא, וצ"ל דשמואל לא ס"ל הכי וכמ"ש לעיל בשיטת הרי"ף ודו"ק, וצ"ע: