גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק א - המביא גט · דף טו.
בגמרא איבעיא להו כו' או משמיה דנשיא קאמר ת"ש דאמר רב יוסף הלכה כר"ש הנשיא תמוה מאי פשיט מרב יוסף, והרש"ל נדחק בזה, ונראה ליישב דודאי אי ר"ש הנשיא לא משמע נשיא ר' שמעון רק ר' שמעון בן גמליאל אביו של רבי, ועפ"ז יש לבאר דלקמן פ' מי שאחזו מייתי במרדכי מעשה באחד שנדר לבת ומתה, וכתב במרדכי דתליא בפלוגתא אי אמרינן לי אפי' ליורשי, ופלוגתא זו היא פלוגתא דר' שמעון בן גמליאל ורבנן לקמן פרק מי שאחזו דף ע"ד, דרשב"ג ס"ל אפי' ליורשי, וא"כ קשה אי ר"ש הנשיא עצמו ע"כ היינו רשב"ג, א"כ תיקשי אמאי לא יחזרו ליורשי מי שנשתלחו הא הוא שאמר הולך מנה לפלוני אפי' ליורשיו קאמר, וצ"ל כיון דהולך לאו כזכי דמי א"כ עדיין לא זכה בהם המקבל, והשתא כשמת לא יתן ליורשיו כיון דאכתי אין לו לשליח להכניס עצמו בזה כיון שלא מצא המקבל והולך לאו כזכי ועדיין לא זכה, ועפ"ז י"ל דהא יש להבין למה אמר רב יוסף הלכה כר"ש הנשיא ולא אמר הלכה כר' יעקב ור' נתן דקדמו בברייתא, אלא משום דבדר' יעקב מצינן לדחויי לעולם הולך כזכי דמי והא דיחזרו ליורשי משלח היינו משום דדעת המשלח הוא אדעתא שימסור למקבל ואם לא ימצאנו אדעתא דהכי לא זיכה לו כלל, וכעין שכתב בטור ח"מ סימן קכ"ה בשם הרמ"ה שאם בא השליח לעכבן בחובו כתב הרמ"ה כיון דאמר הולך ה"ל כאומר ע"מ שתתנם לפלוני דמי, וא"כ י"ל אפי' אי הולך כזכי מ"מ כיון שלא מצאו לא יתן ליורשיו, אבל רשב"ג דס"ל דאפי' ליורשיו קאמר ואפ"ה ס"ל דיחזרו ליורשי משלח ש"מ ודאי דס"ל הולך לאו כזכי, והשתא פשיט שפיר כיון דרב יוסף אמר הלכה כר"ש הנשיא ע"כ ר"ש הוא נשיא והיינו רשב"ג דס"ל אפי' ליורשי דאל"כ אמאי לא אמר הלכה כר' יעקב ור' נתן ופשיט שפיר, אלא דהש"ס דחי דאין זו הכרע כ"כ מדלא אמר כר' יעקב דשמא איכא טעמא אחרינא שלא אמר הלכה כר' יעקב, אי משום דמעשה רב או מטעם אחר, והיינו לפי מסקנא דר"ש הנשיא קאמר יחזרו למשלח א"כ לא מצי למימר הלכה כר' יעקב ור' נתן, דבאמת קיי"ל מצוה לקיים דברי המת א"כ אכתי תיבעי לך והכל ניחא, ודוק היטב:
סליק פרק ראשון