אור ברסלב
גרש ירחים פרק א - המביא גט › דף ז.

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק א - המביא גט · דף ז.

דף ו:

בגמרא למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה. וקשה בהדלקת נר איך שייך דליקבלו מיניה, דבשלמא בעשרתם י"ל אם יאמר בלשון כעס מכח מורא יאמרו שכבר עשרו ושוב לא יעשרו, אבל בהדלקת נר הא חזי וכ"ש אם יש להם מורא שידליקו מיד, ואיפשר לומר דאם יאמר בלשון כעס איפשר שעדיין לא עשרו וידליקו הנר והוי קבלת שבת ושוב לא יעשרו כיון שקיבלו שבת עליהם, מיהו מלשון המשנה ספק חשיכה אין מעשרין משמע אף שכבר הדליקו הנר מסתמא מ"מ יכולין לעשר, ועיין א"ח סימן רס"ג, ואיפשר משום דמצוה להדליק ושלא יקדים ולא יאחר כדאיתא בשבת ובא"ח סימן רס"ג ס"ו א"כ כשמוצא נר דלוק ומצוה להדליק לכבוד שבת והיינו לכבות ולהדליק אח"כ ויש לחוש שמחמת אימה שמא ישכחו לחזור ולהדליק לא יכבוהו ויניחוהו דולק ואינו מצות נר שבת, ועוד נראה שאם ירגיל עצמו בכעס שוב בשבת אחרת ידליקו באיסור:

שם האכילוהו ס"ד כו' אלא ביקשו להאכילו. איפשר דמ"מ א"ש האכילוהו והיינו כעין עובדא דרב ששת לקמן דף ס"ז ר"פ מי שאחזו שנגנב להם רגל וחתכו מבהמה אחרת חי' להשנים א"כ הרגל בטל ברוב ע"פ הדין, וי"ל שלא נזדמן אותו הרגל של אמ"ה לפיו של אותו צדיק ונקט האכילוהו לפי מחשבתם שחשבו שיאכל אף הרגל של אמ"ה אם יפגע בו לכן מיקרי האכילוהו, ומה שנקרא דבר גדול היינו דשאר איסור בטל ברוב ונהפך האיסור להיתר א"כ אין תקלה, אבל אמ"ה שהוא ברי' לא בטל וא"כ איכא איסור על התערובות שם אמ"ה לכן נקרא דבר גדול:

שם אע"פ שרשע לנגדי. לכאורה לשון בעוד אינו מדוקדק, ויראה דרש"י פירש העומדים עלי לחרף ולגדף היינו משום דאם עומדין על דמו ודאי מותר למוסרן כי הבא להורגך כו', לכן אמר בעוד רשע רק לנגדי היינו שאינו עומד עלי רק להתנגדות בעלמא אני צריך לשמור לפי מחסום:

שם שלח ליה דום לה' והתחולל לו. מה שלא שירטט יראה שלא כתב רק ב' תיבות דום לה' ופירשו דום לו לה' והוא יפילם ולא נצטרפו ג' תיבות לכן לא היה צריך לשרטט, ויש לדקדק אמאי לא שלח לו כן בראשונה, וי"ל ודאי מסתמא ידע דמר עוקבא משכים ומעריב עליהם בבית המדרש ואינו מדרך ארץ שיזהירנו על זה דלא חשיד ליה, אבל כי שלח ליה מצערי לי טובא, לכן איפשר שמפני הצער מונעין אותו מבית המדרש לכן שלח ליה דום לה' והוא יפילם חללים חללים, השכם והערב כו' הוא כפול שהרי דריש והוא יפילם חללים, ויראה לפי שע"י הצער מנעו אותו מלמוד לכן שלח ליה דום לה' היינו כמ"ש התוס' שיתפלל עם דמדומי חמה, ואיתא בברכות כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום, ופירשו התוס' דהיינו כוותיקין שיקרא ק"ש ויתפלל עם הנץ החמה שהוא ייראוך עם שמש, וא"כ ע"י תפלה בסמיכת גאולה לתפלה יבטח לבו שלא יוזק כל היום ויוכל להתחזק להערב עליהם בבית המדרש דגם במנחה שייך עם דמדומי חמה כמ"ש ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים, ולשון דום אינו יוצא מפשוטו ג"כ כדאיתא בברכות המאריך בתפלתו ומעיין בה בא לידי כאב לב מאי תקנתיה יעסוק בתורה שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה היינו ע"י התורה שהיא עץ חיים, וזה אמרו דום לה' היינו שיצפה לישועת ה' ע"י תפלה עם דמדומי חמה שלא יוכלו להרע לו כל היום, ואז יתחזק בהערב עליהם בבית המדרש וע"י זה יפלו חללים חללים, ומ"ש והם כלין מאיליהן שהוא כפול ואינו פירוש המקרא יראה שרמז לו ע"פ מאי דאיתא בברכות שיש לכוין בעידן ריתחא וריב"ל ביקש לקלל לצדוקי בעידן ריתחא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא רק לא אסתייעא מילתא משום ענוש לצדיק לא טוב, לכן אמר לא תלך בדרך הזה שתקלל אתה רק דום לה' והוא יתבע העלבון שלך, וכיון שיראו שונאיך שהן כלין מאיליהן מן השמים ולא על ידך ממילא ימנעו יתר השונאים אשר רואים שאתה גברא דמרא סייעך, ובזה יובן מ"ש אח"כ הרף מאף ועזוב חמה שאל תתחכם לכוין עידן ריתחא שעת אפו של הקב"ה לקלל אל תתחר אך להרע שלא תפעל הרעה בעצמך כי ענוש לצדיק לא טוב רק קוה אל ה' ושמור דרכו בהכרת רשעים תראה ממילא:

שם ה"מ זמרא דמנא כו'. ויש לדקדק כיון דמהאי קרא דאל תשמח כו' מוכח אפי' זמרא דפומא א"כ ל"ל קרא דבשיר לא ישתו יין, ואין לומר דלא מוכח אלא יתורא דאפי' דפומא אסור דא"כ קשיא אמאי לא שלח להו מהך קרא דלא מוכח טפי מהך, ואף שהוא קרא בנביאים, במנחות דף ה' נמי עביד צריכותא אקרא דמשקה ישראל, ונראה דמאל תשמח הוי משמע לאסור זמרא אפי' שלא בבית משתאות, אבל קרא דבשיר לא ישתו יין משמע דוקא במשתאות אסור להכי צריך קרא דבשיר, ואיהו שלח להו לאיסורא שלח להו מאל תשמח:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה