גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
תענית · דף ל:
רש"י ד"ה שאר מטות וכו' נמי ביכול בשאר מטות וכו' ר"ל דשאר מטות היינו נמי שישנים עליהם לפעמים עיין בטיו"ד סי' שפ"ז חילוקי דעות בזה לכן כ' ביכול:
שם ולא שאר מטות הס"ד ואח"כ מה"ד כדתניא וכו':
שם ד"ה שניתנו וכו' של י"ז בתמוז וכו'. נ"ל דצ"ל י"ח בתמוז: (שם) ד"ה לא היה הדבור וכו' פא"פ. ובחומש פי' בע"א ע"ש:
שם
תוס' ד"ה יום שהתרו וכו' פי' דהיינו יו"ט. נ"ל דכוונתם כלפי מ"ש בדבור שאח"ז שעשו יו"ט בט"ו אע"פ שכלו בט' כתבו דכאן לא כן הוא אלא דהיינו יו"ט ממש ונקטו הראשון וה"ה כולם חוץ יום שפסקו וכו': (שם) ד"ה יום שבו וכו'. עיין במהרש"א ועיין בסוף שו"ת חות יאיר: להסיום ובלבד שתעטרוני בזהובים. לכאורה אינו מובן מאיזהו טענה באה שיעטרוהו בזהובים ונ"ל ע"פ דאמר לעיל (דף כ' ע"ב) לך ואומר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית והנה כתיב ויקח אחת מצלעותיו שהנקבה נבראת מן הזכר וידוע שכל הנבראים היו בכח באדה"ר ממילא כל הנקבות נבראות מן הזכר בן זוגה והוא נקרא אומן שעשאה לכן המכוערות אומרות כיון שעשאתני כלי מכוער תעטרוני בזהובים ליפותי כיון שהקלקול ממך אתה תתקן והש"י יעזרנו לתקן כל מה שקלקלנו: