גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
תענית · דף יח.
ד"ה דכל שלאחריו וכו' דלפניו נמי אסור בהספד וכו'. נ"ל צ"ל אסור נמי ואפשר דר"ל כמו דיו"ט גופיה אסור בהספד שלפניו נמי אסור:
שם תוס' ד"ה לא נצרכה וכו' וא"כ האי כ"ט וכו'. לכאורה משמע מלשונם שמפורשים שבא לתרץ למה הוצרך לאסור יום כ"ט משום לאחר כ"ח תיפוק ליה דהוי קודם חד בניסן אכן לפי סוגיית הגמרא משמע דהא לא קשה כלל דהא כ"ח ע"כ הוצרך להשמיענו וממילא ידענו יום כ"ט לר' יוסי אלא דהקשה למה לו לומר ר"ח ניסן משום לאסור יום שלפניו הא יום שלפניו בלא"ה לאחר כ"ח הוא ואהא מתרץ דפעמים יום שלפניו לאו אחר כ"ח הוא וא"כ היו צריכין התוס' לפרש וא"כ האי יום שלפני ר"ח ניסן לא מצינו לאסרו משום לאחר כ"ח דיום כ"ט מפסיק וכ"מ מלשון רש"י ד"ה לא נצרכה שכ' דמשום יו"ט דכ"ת לא מיתסר אלא כ"ט ודו"ק:
שם רש"י ד"ה אכתי וכו' דהא יו"ט גופיה וכו'. לא הבינותי דלא דמי ליום טוריינוס דאירע צרה באותו יום גופיה ובטלוה ממילא בטל גם משום יום שלפני נקנור אבל כאן דמיירי אי איקלע תוך שבעה אלא דממילא הי' בטל וגם יום ח' משום דאין לבטלה לחצאין מ"מ יכול להיות שהיה אסור משום יום שלפני ט' וצ"ל דס"ל לרש"י דמ"מ חמור הוא מה דהוי יו"ט דאע"ג דאין מבטלין אלא משום דאין לבטלה לחצאין ומ"מ קושייתו הי' יכול ליישב דמשום קמי תשיעי לא היה אסור בהספד כמ"ש לעיל ד"ה דכל שלאחריו וצ"ע: