גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
תענית · דף ד:
ד"ה ה"ג וכו' ול"ג סברוה. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מתחיל דבור בפ"ע שאלה לחוד וכו' ור"ל דלא שמעינן ממתניתין אלא שאלה ולא הזכרה דהזכרה לחוד ואפשר דס"ל בהזכרה כר"א. שוב הראו לי שהי' גירסא סברוה שאלה לחוד והזכרה לחוד לימא ר"א הוא וע"ז כ' רש"י דל"ג כן דהא לא מוכח ממתניתין דהזכרה לחוד:
שם ד"ה כאן להזכיר מי"ט אחרון ור"י אית ליה דר' אלעזר כצ"ל: (שם) ד"ה והאמר ר' יוחנן וכו' הא ליכא שאלה וכו' לפי פשט לשון הגמרא משמע לכאורה דר"ל והיכי אמרינן מזכיר מי"ט אחרון ואין שואלין עד שבעה במרחשון אבל רש"י ס"ל דאפילו אעיקר שפסק ר' יוחנן כר' יהודה ג"כ קשה לו שאלה ביו"ט מי איכא אפילו בלא הך דר' אלעזר:
שם תוס' ד"ה ואמר ר' אלעזר וכו' כצ"ל:
שם ד"ה והאמר וכו' שאלה ומ"ה ליכא וכו' כצ"ל: