גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף קכב.
ד"ה משקה וכו' מיהו לענין אותו ישראל וכו'. עיין במהרש"א עד דהכא גבי מים בכרמלית וכו' וה"ה שהי' יכול להקשות מרה"ר דהא השתא קיימינן דלענין אותו ישראל עצמו אין חילוק בין אד"א לדרבנן אלא דעדיפא לי' להקשות מכרמלית אפילו נימא כפי' ב' של מהרש"ל שיש חילוק בין אד"א לדרבנן. ע"ש דר"י לא ס"ל וכו' ר"ל דר"י ס"ל דבאדם ג"כ לא שייך דאפשר לטפס דקשה לו לטפס וצ"ל גם לפיר"ת דפירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו כיון שכבר היו בתוך התחום כיון שהי' יכול לעכבם בתוך התחום ולא יוציאם חוץ לתחום כלל נקרא אין לו תועלת במה שהביאם לתוך התחום אבל כשלא היו בתוך התחום והביאם לתוך התחום אסורים למי שהובאו בשבילו שיש לו תועלת במה שהביאם ואדם לפיר"ת שיכול לטפס דמי לפירות שהיו בתוך התחום וחזרו ולפיר"י דקשה לו לטפס דמי לפירות שלא היו בתוך התחום והובאו דבדרבנן מותרין לישראל אחר ולא לאותו ישראל ודו"ק: (שם) רש"י ד"ה אימא הואיל וכו' וטעמא לאו וכו'. משמע שאינו מגיה הברייתא למחוק ושלא בפנינו אלא דאפ"ה הטעם הוא הואיל ועשאו ומ"ש ושלא בפנינו אינו לטעם אלא מעשה כך הי' ודו"ק: