גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף קיד.
תוס' ד"ה דאפילו וכו' ור"י מפרש וכו'. עיין מ"ש בעזה"י בחידושי לא"ח סי' קל"ו:
(שם:
ע"ב):
גמרא ושבות קרובה התירו והתנן וכו'. השתא דאסיק אדעתיה למימר ליתקע במוצאי שבת חמור להודיע שנכנס הקל צריך לומר דלא חיישינן דאדרבה מתוך התקיעה יהא נראה שהוא חמור כמ"ש התוס' ד"ה ליתקע דהיכי דהתקיעה ביום קודם שנכנס יום השני מזה נראה דיום הבא חמור וצריך להכין עצמו לקודש חמור אבל היכי דהתקיעה בלילה הוי התקיעה להודיע שהוא לילה ולא להודיע שהנכנס חמור וזה לא שייך בהקרבת חלבים שהרי ביום פשיטא שהיו החלבים קרבים ואין נ"מ מזה שהוא לילה אלא דלפ"ז ה"מ למיפרך לרב שישא מיוה"כ שחל במ"ש ליתקע דלידעי דמותר בקניבת ירק והוי שבות קרובה ולא הי' צריך לאתויי ברייתא דיו"ט ונראה דלא מצי למיפרך מיוה"כ דלא תני בה בפירוש במו"ש לא היו תוקעין ועוד דלפי מ"ש התוס' דהתקיעה היא להודיע שהוא לילה פשיטא דלא מצי למיפרך מיוה"כ דלא צריך לידע שהוא לילה שהרי גם בלילה אסור בקניבת ירק עד מן המנחה ולמעלה ולא שייך להקשות גם לרב יוסף ליתקע להודיע שהוא לילה ואסור באכילה ומלהקריב חלבי שבת לר"ע שהרי אסור מבעוד יום קצת וכ"ש ביה"ש ומבע"י לא שייך לתקוע כיון דבאמת היוצא חמור מהנכנס ודו"ק:
שם דשרי בשחיטה, נראה דלאו דוקא בשחיטה דה"ה בכל מלאכת אוכל נפש ודו"ק:
שם תוס' ד"ה ליתקע וכו' ולא תקעי וכו'. עיין במהרש"א עד למאי דלא אסיק אדעתיה וכו' כצ"ל:
שם ד"ה אמר ר"י וכו' לעיל כי פריך וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד אפשר לומר דרב שישא לא מחלק בין קרובה לרחוקה אלא בלהתיר אבל בלהחמיר אין חילוק וכ"מ קצת מלשון רש"י ד"ה ורב שישא שכ' לעולם דוחין וכו' ודו"ק:
שם רש"י ד"ה ולמאי באיזו קניבה אסר לן קרא. לכאורה הי' אפשר לפרש דהאי למאי הוא מלשון הברייתא ור"ל למאי מרבה קרא לאסור אילימא למלאכה ור"ל כל מלאכות כולן אלא ממאי דדחה לר' יוחנן לעולם למלאכה משמע דהאי ממאי הוא מדברי הגמרא לפרש באיזו קניבת ירק מיירי הברייתא ודו"ק: