גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף קי.
ד"ה וליתי אגנא וכו' וי"ל וכו'. עיין במהרש"א עד דאמר התם בפרק בתרא דע"א וכו' וצ"ל וכו' ע"ש מבואר מדבריו דלפי תירוץ זה מיירי (בדף ל') משחליים העשוי מגריסין וס"ל להתוס' דהכא דלא משום שרגילין ליתן בו חומץ קרוי שחליים דא"כ לא הי' קרוי שחליים אלא אחר נתינת החומץ וכמ"ש התוס' שם (בדף ל' ע"ב) ד"ה השחליים אבל התוס' דהכא ס"ל דמטעם אחר נקרא שחליים וגם קודם נתינת החומץ נקרא כן ואע"ג דמבואר בסוגיא שם דמיירי עם חומץ מ"מ נקרא שחליים קודם נתינת החומץ ומשמע מדברי המהרש"א שלא גרס בתוס' שלנו מה שהוגה בפנים בדפוס נותנים חומץ לתוך גריסין אלא דמיירי בלא חומץ ודו"ק:
שם גמרא שהם דוקרים את המרה. נ"ל שהפרש נקרא כן או בני מעים להוציא הפרש ודו"ק:
שם מן שני דקלים מאי מי דקלים. נ"ב גי' הב"ח וכו'. ולכאורה גי' שבפנים נראה יותר והוא גי' מהר"ם ע"ש:
שם רש"י ד"ה רב יוסף וכו' וע"ש וכו'. נ"ל דלרב יוסף לא ניחא מ"ש לעיל בגמרא שדוקרים את המרה משום דרפי קמיט ליה לכן פי' שדוקרים את החולי בין לדקמיט ובין לדרפי ודו"ק:
שם ד"ה לזבה תלתא וכו' ואזיל ואי לא וכו' כולהו וכו' נ"ל שהכל ד"א ודו"ק: