גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף קח.
גמרא מיתיבי ר"ז וכו'. עיין במהרש"א עד דהוי דומה לו וכו' לכאורה אינו מובן מ"ש דהוי דומה לו ונ"ל דצ"ל דהוי דוחה לו ור"ל דמצי למדחי עור הוא ורחמנא רבייה אבל כשיקשה מטומאה לא מצי למדחי ובזה נתיישב דלכאורה דבריו תמוהין דהא גבי טומאה לא תנינן בשום מקום דהוי כבשר וכמ"ש התוס' (דף ק"ז ע"א) ד"ה אמר שמואל דמסתמא הוי כבשר משמע דלא תנינן לה בפירוש וא"כ עדיפא ליה להקשות מהקרבה דתנינן בהדיא ולפי מ"ש א"ש דמ"מ כיון דמהקרבה דחה תקשה מטומאה ודו"ק:
שם תוס' ד"ה ואי וכו' וה"נ וכו'. לכאורה משמע דר"ל דאע"פ שהנוצה קריבה מ"מ אי העור חשוב עור צריך הפשט ויקרב הנוצה בלא העור ואינו מובן דהא ראייתם שהביאו משיער שבזקן תישים וצמר שבראש רחלים אינם קרבים אלא במקום שלא הופשט העור וכמ"ש רש"י (ויקרא א' פסוק ח') שהראש אינו בכלל הפשט לכן נ"ל דמ"ש התוס' דלא קפיד קרא אלא אהפשט עור ר"ל דאעור קפיד קרא להפשיטו כשאינו בר הקרבה אבל שאר דברים אע"פ שאינם בני הקרבה לא קפיד קרא להפשיטה וה"נ אע"פ שהנוצה קריבה אע"פ שודאי אינם כבשר היינו אם העור כבשר וא"צ הפשט גם הנוצה קריבה עמו דלא קפיד קרא למרוט הנוצה אבל אם העור עור צריך הפשט ואינו קרב לא העור ולא הנוצה ודו"ק: