גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף צט:
על שבת דף צט/ב
רש"י ד"ה אא"כ הכניס וכו' למקום שהוא שותה. הלשון מגומגם דהול"ל לחלל הבור וגם מאי קמ"ל דבפירוש איתא בגמרא הכניס לה ונ"ל שהוא דבור א' עם ד"ה ואין וסיומא דמתניתין דעירובין הוא ע"ש:
שם ד"ה כמאן דמלי דמיא והוי אצל ראשו וכו'. נ"ל דדקדק רש"י וכ' אצל ראשו דק"ל דהא לעיל (דף צ"ז ע"א) דוקא ברה"י מקורה אמרינן כמאן דמליא דמי לזה כ' אצל ראשו ור"ל דלעיל מיירי שיהא בתוך חללו כמאן דמליא זהו דוקא ברה"ר מקורה אבל אצל ראשו שיהא על ראשו רה"י משום דהחלל כארעא סמיכתא זה אמרינן בכל רה"י ונ"ל הטעם דעל ראשו כיון דבאמת מונח הוא שיהא כאלו מונח ברה"י זה אמרינן בכל רה"י אבל התם דאינו מונח רק עובר בתוך החלל דנימא כאלו מונח זהו דוקא ברה"י מקורה ודו"ק:
שם גמרא בהדי הדדי קאתי ומיחייב או לא מיחייב. לכאורה משמע לפרש הדדי קאתי הוי כאלו הי' מחיצה עשרה מעיקרא דכיון דבשעת עקירה נעשה מחיצה עשרה הוי כאלו הי' מחיצה עשרה מעיקרא או לא אמרינן בהדי הדדי קאתי והוי כאלו נעשה מחיצה אח"כ ולא מיחייב וא"כ באיבעי' שני' אי אמרינן הנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדי הדדי קאתי הוי כאלו נסתלק המחיצה מעיקרא ולא מיחייב או לא אמרינן בהדי הדדי קאתי והוי כאלו נסתלק המחיצה אח"כ ומיחייב ולכן הוגה שם מיחייב ולא ומיחייב דמיחייב לא קאי על בהדי הדדי קאתי אלא אי לא אמרינן בהדי הדדי קאתי אלא דלפ"ז לא א"ש דאת"ל דבעשיית מחיצה לא אמרינן בהדי הדדי קאתי אמאי נימא בסילוק מחיצה דבהדי הדדי קאתי לכן נ"ל דהא ודאי פשיטא דבהדי הדדי קאתי אלא דמבעי' לי' אי אמרינן כיון דבהדי הדדי קאתי מיחייב או כיון דלא הי' מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב ואח"כ מבעי' לי' היכי דהוי מחיצה עשרה מעיקרא והנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדי הדדי קאתי אי אמרינן בהדי מיחייב או בעינן שיהי' המחיצה גם אחר ההנחה ולא מיחייב וכ"מ קצת מלשון רש"י (בדף ק' ע"א) ד"ה וזרק שכ' לאשמעינן דהנחת חפץ וסילוק מחיצה פטור ולא כ' סתם לאשמעינן דבהדי הדדי קאתי וממילא נדע שפטור אע"כ דהא פשיטא דבהדי הדדי קאתי אלא דאשמעינן דמהאי טעמא פטור ועמ"ש בעזה"י לעיל (דף ח' ע"א) בתוס' ד"ה רחבה ודו"ק:
שם תוס' ד"ה ואמאי וכו' ואם זרק מחט וכו'. עיין במהרש"א ואין דבריו מובנים לי דהא פסיקא להו לפטור על המחט כיון שבתחלת הזריקה לא היה שם רה"ר ואפילו נתקע המחט מצד הדבילה ורואה את הקרקע פסיקא להו דפטור וכמ"ש או נתקע בתוכו ודו"ק: