אור ברסלב
גנזי יוסף שבת › דף צג.

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

שבת · דף צג.

דף צב.

גמרא בעשותה יחיד וכו'. נ"ב בשם רש"ל צ"ל ור"ש לטעמי' וכו' נ"ל דשייך לקמן ור"ש לטעמי' דאמר יחיד שעשאה בהוראת ב"ד חייב ודו"ק: (שם) תוס' ד"ה אמר מר וכו' נראה לר"י וכו'. עיין במהרש"א עד אבל תופסה וכו'. הקשה בהגהות קרני ראם דלא יהא אלא זה יכול וזה יכול דפטור אפילו לר"י ע"ש ולכאורה אפשר ליישב בפשיטות דכוונת מהרש"א דא' יכול אלא שתופסה בענין שאינו יכול וא' אינו יכול כלל לא פטר ר"ש את זה שתופסה בענין שאינו יכול דהוי כיכול לענין זה והשני א"י כלל ויותר נ"ל דאפילו שניהם יכולים ואינם תופסים בענין שיכולים מיחייב ר"ש דלענין שיפטור אינו יכול הוי לר"ש גזה"כ לכן אמרינן דכשאינו תופס בענין שיכול לא פטר הכתוב והוי כיכול אבל לענין שיפטרנו השני משום שגם הוא יכול ומסייע בהדי' הא דחייב כשהשני אינו יכול הוא מסברא דמסייע אין בו ממש שפיר אמרינן מה לנו לכחו כיון דהשתא תופסה בענין שאינו יכול וכן השני חייב מה"ט דלענין לחייב אותו הוי כיכול ולענין שהשני יפטור אותו הוי השני כאינו יכול וכמ"ש ודו"ק כנלענ"ד: (שם) ד"ה הי מנייהו וכו' דלתחייב נמי אפילו שאינו יכול וכו'. לכאורה אינו מובן דטעמא דחייב לר' יהודה זה אינו יכול וזה אינו יכול היינו כיון שהשני אינו יכול כל אחד כולי מעשה עביד אבל כאן שהשני יכול לא שייך לומר שיחייב זה שאינו יכול טפי משאם הי' יכול שהיה פטור דהוי זה יכול וזה יכול דפטור לר"י ונ"ל דבאמת מה דבעי למימר שגם זה שאינו יכול חייב היינו לר"מ אלא דמשמע לי' דלד"ה אינו חייב אלא זה שיכול לכן הקשה לו דליחייב גם שאינו יכול לר"מ ומ"ש התוס' כמו לר"י ר"ל כמו דחייב לר"י ולר"מ בזה אינו יכול וזה אינו יכול ה"נ ליחייב כאן גם שאינו יכול לר"מ ואפשר לומר דאפילו לר"י מקשה דכיון שהיכול חייב גם שא"י ליחייב וכמ"ש מהרש"א לר"ש ודו"ק. וע"ש במהרש"א עד ומשמע דלד"ה קאמר הכא לפטור וכו'. נ"ל דר"ל דאינו חייב לד"ה כמו היכול מדכתבו דליתחייב נמי זה שאינו יכול משמע שיהי' כמו היכול דחייב לד"ה משמע דהגמרא ס"ל דאינו חייב לד"ה אהא קשה לו דלמא לר"מ באמת חייב אלא דלר"ש פטור ויותר נ"ל דט"ס הוא וצ"ל דלד"ה קאמר הכא דליחייב ודו"ק:

שם רש"י ד"ה מפני שיכולה וכו' דזה יכול וזה יכול וכו' עיין במהרש"א ולענ"ד מלשון רש"י לעיל ד"ה אין בו ממש דמסיים ולא מיפטר אידך משמע דקו' הגמרא לא הי' דליחייב גם זה שאינו יכול אלא שגם היכול לפטור וצ"ל לשטתו דאין ר"ל דליפטר היכול גם לר"י כיון דאפילו אלו היה אינו יכול היה חייב כ"ש כשהוא יכול אלא דר"ל אמאי מודה ר"ש ולפ"ז ל"ק קו' מהרש"א כלל וצ"ל לפירושו דמה שהביא ראי' מהי' רוכב ע"ג בהמה אע"ג דגבי שבת אלו הי' ממש במסייע היו שניהם פטורים מ"מ גבי טומאה היו שניהם חייבים דגבי חטאת כתיב בעשותה וממעטינן שנים שעשאוהו דהיינו לר"י זה יכול וזה יכול ולר"ש אפילו זה א"י וזה א"י אם לא היכי שהשני אין בו ממש אבל גבי טומאה אם הי' בהם ממש היו שניהם טמאים וע"כ אין בהם ממש וע"כ לא הי' יכול להביא ראי' מדר"י גופא דאפשר אדרבה שניהם יש בהם ממש והו"ל שנים שעשאוהו אבל זה א"י וזה א"י כל אחר כולה מלתא עביד לר"י ולר"ש דפטר ה"ה זה יכול וזה אינו יכול לכן הביא מטומאה כנלענ"ד ודו"ק. ולפי' מהרש"א צ"ל שמביא ראי' מדר"י אע"ג דלדידי' ודאי פשיטא דשאינו יכול פטור דלא עדיף מאלו הי' יכול וכמ"ש וע"כ דצריך הוכחה לר"מ ולדידי' בזה יכול וזה יכול חייב ואפילו נימא שגם לר"י מקשה כיון דהיכול חייב ליחייב גם שאינו יכול מ"מ פשיטא שגם לר"מ מקשה ולר"מ אין ראי' ונ"ל דבהא לא פליגי ר"מ ור"י אי מסייע יש בו ממש או אין בו ממש אלא דר"מ ס"ל זה יכול וזה יכול לא הוי מסייע וכיון שלמדנו דלר"י מסייע דידי' אין בו ממש ה"ה לר"מ זה יכול וזה א"י דהוי הא"י מסייע אין בו ממש ודו"ק: (שם) ד"ה לאורכן וכו' על אורכן. נ"ב בשם הב"ח רחבן ואינו מובן ודו"ק וגירסא שבפנים עיקר ודו"ק:

שם מהרש"א בד"ה וכיון דזימנין וכו' כצ"ל לפי גירסא שלנו בתוס' ונראה דלפני מהרש"א היו ב' דבורי התוס' אחד לכן ציין ד"ה מפני ועיין מהר"ם:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה