גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף צא.
גמרא מתקיף לה רב יצחק בריה דר"י מעתה וכו'. נ"ל דאגופא דמתניתין לא קשה לו דלא משמע ליה ממתניתין דבדעתו תלי אלא דבעינן שיעור הראוי לו ובשיעור הראוי לכל העולם ממילא גם לו ראוי אבל שיעור שאינו ראוי לכל העולם בעינן שצריך לו לזרע וכו' והוי ראוי לו אבל לאביי דמוקי לה דשכח למה הצניע א"כ לא שייך לומר דראוי לו לזרע כיון דשכח דצריך לו לזרע א"כ ע"כ כיון דאחשביה בדעתו לכן פריך אלא מעתה וכו' כ"ה לפירש"י ולפי' התוספות י"ל דבלא רב יהודה דהייתי אומר דוקא כזית ולא פחות וע"כ הטעם דפחות מכזית בטלה דעתו אצל כל אדם א"כ ל"ק חישב להוציא כל ביתו די"ל דבטלה דעתו אצל כל אדם אבל לרב יהודה דאפילו חטה אחת חייב משמע ליה לרב יצחק דלא ס"ל דבטלה דעתו אצל כל אדם לכן הקשה חישב להוציא כל ביתו ה"נ וכו' ומתרץ שגם הוא ס"ל בטלה דעתו אלא דחטה אחת לזריעה לא בטלה דעתו כלל כן נלענ"ד ודו"ק:
שם תוס' ד"ה אי לענין טומאה וכו' כגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין וכו'. הקשה מהרש"א הא איכא למימר דאיכא מעיקרא כביצה ע"ש ולענ"ד לק"מ דקמ"ל רבותא דאפילו ליכא אלא כזית איסורו חושבו ואפילו לא קפיד עליו משא"כ פחות מכזית בטל לגבי עריבה ואי תנא כביצה ה"א דוקא כביצה דחשיב לענין טומאה אבל פחות מכביצה בטל לגבי עריבה ולא מצטרף ודו"ק: