גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף פ.
ד"ה והא אמר רבא וכו' מיהו תימה לר"י וכו'. עיין במהרש"א עד גם למאי שתירצו וכו'. לא ידעתי כוונתו אמאי לא נוכל לגרוס הזורק וזרק מרה"י לרה"ר ותיכף כשיצא לרה"ר נפלה לארץ והתחיל להתגלגל עד אחר ד"א ודו"ק:
שם רש"י ד"ה והוא שיש וכו' וב' בתים פתוחים וכו'. עיין מהר"ם ומ"ש דרש"י כ' שהוציא מב' בתים לשני רה"ר הוא תמוה בעיני דרש"י לא כ' וב' בתים פתוחים אלא בכרמלית מפסיק ביניהם וכוונתו מבואר כמו שצייר בח"ש דברה"י מפסיק ביניהם אפשר לצייר כמו שצייר בח"ש בציור ב' הוציא מהבית אשר בין ב' הרה"ר לשני הרה"ר או כמו שצייר הח"ש בציור א' והוציא משני הבתים אשר בשני קצות ב' הרה"ר או שני הרה"ר אבל כשכרמלית מפסיק א"א לצייר כציור ב' דא"כ יהי' רה"י מפסיק וצריך לצייר בב' בתים בשני קצות שני הרה"ר כמו בציור א' אלא דבאמצע בין שני הרה"ר הי' כרמלית. גם בחידושי הר"ן צייר רה"י מפסיק כציור ב' וכרמלית מפסיק כציור א' אלא דבאמצע היא כרמלית והן אמת שהי' יכול לצייר כרמלית מפסיק ברה"י אחד כגון שהרה"י גדולה כנגד ב' רה"ר והכרמלית אשר ביניהם כזה אלא כיון דלפירש"י ור"י אין חילוק בין מוציא מרשות אחד או מב' ניחא לי' טפי לצייר בשני רה"י מרה"י גדולה אמנם כ"ז לשיטת רש"י ור"י אכן לגירסת ר"ח ור"ת צריך לצייר בחיוב חטאת מפסיק כזה או כזה ומוציא משני הרה"י או לרה"ר שבאמצע או לשני רה"ר שמן הצדדין דאין חילוק לדידי' אם הרשות שמביא לתוכו הוא א' או שנים ובכרמלית מפסיק צריך לצייר כציור ב' אלא שבין ב' הרה"י הוא כרמלית ומוציא משני הרה"י לשני רה"ר שמן הצדדין וה"ה שיכול לצייר ברה"ר א' כזה דאין חילוק לדידי' וכמ"ש וה"ה שנוכל לצייר לשני השיטות במכניס מרה"ר לרה"י להיפך מציורים הנ"ל וכמ"ש מהר"ם בתוס' אלא דניחא להו לצייר במוציא מרה"י לרה"ר ולפ"ז הציורים שבס' ח"ש הם נכונים ואפשר שהיו לפני מהר"ם באופן אחר אבל כמו שהם לפנינו הם נכונים ודו"ק:
שם תוס' ד"ה אבל פיסלא וכו' א"נ גבוה י' וכו'. מדברי מהר"ם משמע שמפרש שאינו רחב ד"א ועכ"פ כתב ד"ט והוי רה"י ומהרש"א פי' דכיון דלא בעינן שיעור לרחבו נוכל לאוקמי שגם ד"ט אין בו אכן מ"ש מהר"ם שאין שם אוקימתא זו בספרים שלפנינו איתא ולא אמרן וכו' אבל גבוה עשרה אע"ג דלא הוי ד"א על ד"א ע"ש ומ"ש במהר"ם משתי רשויות ופטור נ"ל דצ"ל וחייב אע"פ שאפשר ליישב בדוחק גירסת ופטור ודו"ק: