גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף ע.
ד"ה יכול וכו' והשתא מוכיח וכו'. עיין במהרש"א עד ודרשא דלא תבערו הו"ל לאתויי. הלשון מגומגם שגם אי הוי מייתי דרשא דלא תבערו לא הוי מוכח אלא חילוק חטאות דחייב על כל א' בפ"ע ושפיר אפשר דהויין חטאות טובא וקרא דדברים הדברים דכולהו הנך חשובות הן ואה"נ דתולדותיהן חשובות כאשר הוא האמת דחייב עליהן ושפיר אפשר לומר דחייב עליהן בפ"ע ויש לפרשו בדוחק ודו"ק:
שם ד"ה ועל כלן וכו' ואומר ר"י וכו'. ר"ל אבל אי לא הוי בחריש ובקציר מיותר לא הוי מוקמינן להו לדרשא דמ"ק וכן השתא דכתיב לא תבערו אי לא הוי זה בלאו ואלו בעשה הוי אמרינן דהוי ג' כתובים ולא הוי מוקמינן להו לדרשא דמ"ק אלא כיון דע"כ לא הוי ג' כתובים ואייתר להו ע"כ מוקמינן להו לדרשא דמ"ק ודו"ק:
שם ד"ה מ"ט וכו' מדסמכינהו אהדדי וכו'. נ"ל דהוצרכו לזה לפירושם דלפירש"י דעיקר קרא משמע לחילוק מלאכות ושם משמעון ואבות ותולדות מייתורא דמ' ניחא דשמעינן תרווייהו אבל לפירושם דמעיקר קרא משמע טפי לשם משמעון ואבות ותולדות א"כ צריך כולי קרא לזה דא"א למיכתב מ' לבדה צ"ל דחילוק מלאכות מדסמכינהו אהדדי ודו"ק: