גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף נ.
ד"ה אלא וכו' דרבינא לפלוגי אתי. עיין מהר"ם עד על רבא על דבריו האחרונים כצ"ל:
שם ד"ה ואם יצא וכו' קשה לר"י וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד התוס' לא הקשו כלל דלתני רבותא טפי אלא דמעיקרא ס"ל דצבען היינו לצאת בהם לעולם ויהיו מיוחדים למכה לכן הקשו שהרי ממילא הי' גם מחשבה וצביעה זו למה הא בלא"ה מותר מטעם מחשבה ולכן לא קשה להו אפילו יצא נמי דפשיטא להו דצבען היינו אפילו לא יצא ונקט תרתי גווני לכן מתרצי דצבען לצאת בהם בחול ולא הי' כאן מחשבה לכן בעינן צביעה ודו"ק: (שם) ד"ה ולא ידענא וכו' פי' וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד נראה דקשה להו הא ר"ח ב"ע משמע לכאורה דאמר סתם צאו וחשבו אלא דזעירי מסיים ולא ידענא וכו' ומנ"ל מזה דאי לא הי' לא בית המשתה ולא בית האבל לא הי' מתיר דאפשר דאע"ג דעובדא הכי הוי מ"מ אפילו לא הי' לא זה ולא זה הי' מתיר ואין ראי' לזה אלא מדברי זעירי מדהוצרך להשמיענו ולא ידענא וכו' משמע דס"ל דאי לא הי' לא זה ולא זה לא הי' מתיר ולא הול"ל רחב"ע הוא דמדברי ר"ח ב"ע אין ראי' כלל לכן כתבו התוס' פי' אי משום וכו' ר"ל דידע זעירי דר"ח ב"ע בעצמו אמר דמטעם זה מתיר אלא דזעירי לא ידע אי בית האבל הי' ומשום בית האבל התיר או בית המשתה הי' ואמר דמשום בית המשתה מתיר לכן אמר ר"ח ב"ע היא ודו"ק: