גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף כה:
ד"ה הדלקת נר וכו' אבל מהדלקת נר גופי' וכו' עיין מהר"ם נראה שבא לתרץ הא פשיטא דלא פריך מהדלקת הנר גופי' דהא אדליק וכוונתו דאי אסרינן לי' בעטרן יכין לו שמן אחר וידליק בו משא"כ אי שרינן לי' בעטרן פעמים שלא יכין לו שמן אחר אלא עטרן וכשיבא להדליק בו ירגיש בריחו כי רע הוא ולא ידליק בו ושמן אחר לא יהי' מוכן בידו ולא ידליק כלל. אכן לענ"ד נראה לפרש בפשיטות יותר דדברי רבא שמא יניחנה ויצא הם כפשטן שיצא מהבית אחר שהדליק אלא שהי' אפשר לפרש דברי אביי ויצא שאין הנר חובה כלל ולא הוי ידעינן לחלק בין עיקר הדלקה ובין סעודה במקום נר לזה פירשו לנו התוס' שלא נימא כן אלא גם לאביי עיקר הדלקה חובה היא אלא שמחלק בין עיקר הדלקת הנר ובין סעודה במקום נר דלאו חובה היא ודו"ק:
שם ד"ה חובה וכו' ומים אחרונים וכו'. נ"ל דר"ל שגם שם לא מש"ה קרי לה חובה דמטעם זה אין טעונים ברכה אלא משום דחמירי מראשונים לאפוקי היש שרוצים לומר דס"ל דמש"ה קרי לה חובה לומר שאין טעונים ברכה לכן לומדים משם לכאן והתוס' ס"ל דשם טעם אחר שאין טעונים ברכה כדמסקו ודו"ק:
שם ד"ה סדין וכו' אמר רבי וכו'. עיין מהר"ם עד א"כ כל הני שמתמיהין וכו' כצ"ל: