גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף יא.
רש"י ד"ה לרומם וכו' וע"י כן זכינו וכו'. הוצרך להביא סוף הפסוק כי מלהעמיד חרבותיו לא משמע ליה שלא תחרב העיר שקאי על בית אלהינו אבל לתא לנו גדר ביהודה קאי על העיר (שם) תוס' ד"ה כגון אנו וכו'. כ' מהר"ם אבל יש להקשות וכו' ויש לתרץ וכו'. ולא חש לתרץ לפי שנויא בתרא דאם לא היתה השעה עוברת אמאי הפסיק וצ"ל דס"ל דבאין תורתו אומנתו כיון שצריך להפסיק אח"כ כשתהי' השעה עוברת מותר להפסיק קודם לכן משא"כ לשנוייא קמא כשתורתו אומנתו כדמסיק בסוף ודו"ק:
שם ד"ה שמא ישכח וכו' שמא ישכח את המחט וכו'. עיין מהר"ם מ"ש בטעמא שכתבו התוס' שמא ישכח את המחט ונ"ל שהכריחם לזה מה דאמרינן (בדף י"ב) יוצא אדם בתפילין דאין חוששין שמא ישכחם ע"ש: