גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ראש השנה · דף כג:
תוס' ד"ה כמה הוו וכו' וצ"ל דרצועה נפקא וכו'. כ' מהרש"א עד פרת בתוך בבל וכו' נ"ל דכוונתו דפרת הי' באמצע מדינת בבל ועד אותו מקום שהי' פרת באמצע מדינת בבל הי' מהלך ט"ו יום וזה שסיים ור"ל מחוץ חוץ לגבול וכוונתו שהי' רחוק יותר מחוץ לגבול א"י ולענ"ד אפשר לפרש דרצועה נפקא מא"י מצד אחד שאינו צד בבל עד פרת ושם הוא מהלך ט"ו יום ומ"ש התוס' חוץ מבבל ר"ל חוץ מאותו צד שהולך לבבל ודו"ק:
שם ד"ה לא היו וכו' נותנין קרפף לעיר וכו'. משמע דממה שמודדין התחומין מחוץ לעיר לא קשה להו דפשיטא להו דעיר שלן בה לא דמי ליוצא חוץ לתחום אלא ממה דס"ל לר"מ שנותנים גם קרפף משמע להו לכאורה דאפשר לדמותו ליוצא חוץ לתחום דהא גם בקרפף לא לן ונ"ל שזה כוונת מהרש"א שכ' על ראי' מנותן עירובו בתוך עיבורה של עיר וז"ל בת"י זו הראי' אינה ודו"ק ור"ל דשם מיירי בנותן עירובו בבית העומד בתוך עיבורה של עיר דזה הוי כעיר ממש ואין ראי' משם ודו"ק:
שם ד"ה שיהו וכו' משום דבהך וכו'. עיין במהרש"א עד ויש מגיהין משום דבהנך וכו' ונ"ל דר"ל דבהנך אפילו אי לא הוי אמר עולא טעמא דהתירו סופן משום תחלתן לא הוי קשה לן אמאי התירו שהרי יש לכל א' טעם אחר לכן הוכרח עולא להשמיענו שאין הטעם אלא משום דהתירו סופן משום תחלתן אבל בהך דהכא הוי קשה לן מאיזהו טעם התירו וע"כ הכל יודעין דמשום דהתירו סופן הוא ולא הוצרך להשמיענו ודו"ק:
שם ד"ה או דלמא וכו' וקשיא וכו'. נ"ל דלא משמע להו לפרש דמבעי לי' אי נקרא יעזק ע"ש הריוח שהי' להם או יזק ע"ש הצער שהי' להם ופשיט מסעודות גדולות שלא הי' להם צער דא"כ מאי דחי דלמא תרתי הוו עבדי בהו אם ר"ל שהי' להם צער מצד אחד וריוח מצד אחר הול"ל דלמא תרתי הוי להו וע"כ פירשו דמיבעי לי' אם היו עושין להם צער לעכבם בתוך החצר או לא ופשיט שלא היו עושין להם צער לכן הקשו הא ע"כ וכו' ודו"ק: (שם) י"ל כיון וכו'. ר"ל כיון דקודם שנפרצו בה פרצות היו מותרין בכל העיר גם אחר שנפרצו אע"פ שאסורין בכל העיר מ"מ מותרין בכל המבואות והחצרות הפתוחין להחצר זו ודו"ק:
שם רש"י ד"ה כיצד בודקין וכו' אין נראית להם בדרום. ר"ל כשהחמה בדרום דאז עדיין בגבורתה אין הלבנה נראית אז דאלו הי' נראית אז הי' הלבנה במזרחה או במערבה כמ"ש רש"י אח"כ: