גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ראש השנה · דף יט.
ד"ה ותיפוק לי' וכו'. עיין במהרש"א עד בזמן שב"ה קיים לא הו"ל למימר וכו' כצ"ל. אכן לענ"ד א"צ להגי' בתו' דשפיר אפשר לפרש דאי הוי אמרינן דלמ"ד בטלה מגילת תענית היינו קודם החורבן הוי פליגי גם בצום גדלי' דלמ"ד בטלה מגלת תענית בטל אז גם ששון ויום טוב של צום גדלי' אבל כיון שלא בטלה מגלת תענית אלא לאחר חורבן ואז לכ"ע צום גדלי' יום צום הוא לא פליגי בצום גדלי' גם אפשר לומר דקאי אעיקר התירוץ הב"ע בזמן שב"ה קיים ומגלת תענית לא בטלה אלא לאחר חורבן ודו"ק: (שם) ד"ה יהודה בן שמוע וכו' וקשיא כיון וכו'. ר"ל כיון דטומאה קדמה לאבר ואז לא הי' כלי מתכות מה מועיל אבר המעמידו אח"כ שיחשב למפרע כלי מתכות שיחזור לטומאתו הישנה וכ"ה בריטב"א ע"ש:
שם א"נ רבנן דהכא וכו'. נ"ל שלא חזרו ממ"ש דבתוספתא משמע כלשון אחרון שבקונטרס דלא לגמרי מטהרין דאי נימא דבכלי זכוכית מטהרין לגמרי אין טעם דבכלי אבן מטמאין דמ"ש זה מזה ואי נימא דבכלי אבן נמי מטהרין לגמרי הי' לו לשנות בתוספתא ג' מחלוקת אע"כ כפי' הקו' דלמא לגמרי מטהרין בכלי זכוכית. ועיין במהרש"א עד גם קשה וכו' דאיהו גופיה מדרבנן ואינו מובן לי כלל דמשמע מדבריו שפי' מ"ש התוס' משום כלי זכוכית היינו גזרה אטו כלי זכוכית ולענ"ד אין הפי' כן אלא ר"ל שנתנו עליו דין טומאת כלי זכוכית דפשוטיהן טהורים ואם נשברו וחזר ועשה מהם כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא ולא למפרע כדאיתא במשנה רפ"ב דכלים והוי כלשון הבגד מטמא משום ה' שמות בפכ"ז דכלים ע"ש ולר' יהודה בן שמוע דינו ככלי מתכות דפשוטיהן טמאין ואם נשברו אחר שנטף לתוכן האבר וחזר ועשה מהם כלים חזרו לטומאתן הישנה כדאיתא בר"פ י"א דכלים ע"ש גם מ"ש אבל בכלי זכוכית מטהרין לגמרי לא הבינותי דמשמעות התוס' דבכלי זכוכית שלא רצו לשנותן מטומאתן נשאר עליהם תורת טומאת כלי זכוכית וכפי' הקו' בלשון אחר וכמ"ש לעיל ולא באו ליישב פי' ר"ש ודו"ק:
שם דבהדיא פליגי עלי' בתוספתא וכו'. כ' מהרש"א בנסתם בזפת ובתוספתא שלפנינו מיירי בשולי המחציון ששיפן ועשאן כלים [ואיתא שם ר' מטמא ומיהו בתוספות שבת (דף ט"ז ע"א) הביא ר"מ מטמא] והיינו דפליגי אי אמרינן כיון שטיהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם ע"ש: