גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ראש השנה · דף יד.
ד"ה הוה אמינא וכו' וטפי לי' לשמואל וכו'. נ"ל דר"ל אע"פ שכתבו לעיל דאחר גמר פרי אינו אחר לקיטה מ"מ קרוב הוא ללקיטה טפי מלהשרשה ויותר מזדמן שישריש בשנה אחת ויגמור בשנה אחרת משיגמור בשנה אחת וילקוט בשנה אחרת וטפי הו"ל למימר הלכה כרבנן ולא לגמרי ודו"ק:
שם בתר השרשה ולית וכו' כצ"ל:
שם רש"י ד"ה איכא בינייהו וכו' חיובן למעשר כלפני ר"ה וכו' כצ"ל נ"ל:
שם תוס' ד"ה באחד בשבט וכו' וכל החנוטים וכו'. ר"ל דכל החנוטים קודם זמן הזה לא הועיל להם עדיין גשמי שנה זו לחוד אלא גם גשמים שקודם תשרי ואח"כ כתבו והא דלא אזיל וכו' ר"ל דניבעי שיחנטו לגמרי קודם תשרי ואמאי די במה שסייע להם קצת גשמים שקודם תשרי כנ"ל:
שם רש"י ד"ה שני עישורים מע"ש כשנה שניי' ומ"ע כשנה שלישית וכו' כצ"ל:
שם תוס' ד"ה ונהג בו וכו' לא הי' מתוקן וכו'. אינו מובן דאמאי יהי' בזה דין המרבה במעשרות הא כל המעשרות הפריש במדתם וממ"נ אחד הוא כדינו דאם שנה שניי' הוא הרי הפריש מע"ש כדינו ומה מזיק שנתן מעשר עני משלו לעניים ואם שלישית הוא מעשר עני לעניים ומה מזיק שאכל עוד מפירותיו בירושלים ונלענ"ד שמעשר הראשון שהפריש חל עליו שם מעשר הראוי וממ"נ אם נתן הראשון לעניים שמא הוא מע"ש והעניים יאכלו אותו חוץ לירושלים ואם העלה הראשון לירושלים שמא הוא מ"ע ונמצא גוזל עניים ואע"פ שנתן להם אח"כ מעשר אחר אין ראוי לר"ע לגזול ולשלם ועיין בפירוש בני משה ומראה הפנים על הירושלמי ודו"ק: