גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ראש השנה · דף יג.
ד"ה ולא קציר וכו' ומ"מ דייק התם פיר וכו'. נ"ל דכוונתם דבגמרא דייק שם דישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא נכרי והשתחוה לה אסרה מדאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא מדפלחו ישראל לעגל גלו דעתייהו דניחא להו בע"א וכי אתו נכרים שליחותא דידהו עבדי ולפי מ"ש התוס' שיש לו במה שזרע אין ראי' דהא אשרות נטעו בעצמם והוי שלהם. לזה תירצו ומ"מ דייק התם שפיר שיכולין לאסור אשרות של ישראל משום אשרות שמדורות הראשונים ור"ל דלפ"ז משום אשרות שנטעו הם אין לאסור דכיון שהם שלהם הוי ע"ז של נכרי דבביטול בעלמא סגי כדאמרינן התם אלא משום אשרות שמדורות הראשונים ואברהם זכה בהם ובמה שעבדו להם קודם שנתנה לאברהם לא נאסרו דהוי ע"ז של נכרי ובביטול סגי כדאמר התם ובמה שעבדו אח"כ לא אסרו אותם שאינה שלהם אלא במה שעבדו אותם אחר שעשו ישראל את העגל ובשבילם אסרו הכל דמאן מוכח כדאמרינן התם וצ"ל דכשמקשה מכאן ואילך נשתרי ה"ה שהי' יכול להקשות אותם שנטעו הם נשתרי אלא דחדא מנייהו נקט ובספר פרשת דרכים דרוש ט' הגי' ומ"מ דחי התם וע"ש מ"ש בביאותם והנלענ"ד כתבתי ודו"ק: