גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ראש השנה · דף ט.
תוס' ד"ה וקציר של שביעית פי' הריב"א וכו' ולפירש"י דהתם ניחא. ר"ל דלפירש"י דספיחין אינם אסורים אלא אחר הביעור י"ל דיליף כאן דאסורין בסחורה ושצריך שיהיו הפקר אפילו קודם הביעור ועיין בפסחים שם בתוספות:
שם ד"ה וקציר של שביעית היוצא וכו' אין קוצין אותה במוקצה וכו'.
כ"ה במשנה ומ"ש בגליון בשם מהרש"א לענ"ד מהרש"א שלל גירסא אחרת שהי' לפניו וא"צ להגי' בתוספות:
שם תוס' ד"ה כ"מ שנאמר שבות ואתא לרבות שביעית וצ"ל דאע"ג דשביעית מצינן למילף מהלכה מדאיצטריך למשרי ילדה מ"מ כיון דעכ"פ צריך קרא ממילא ילפינן גם שביעית והלכתא לא צריך אלא למשרי ילדה:
שם ד"ה ור"ע וכו' וק"ק וכו'. משמע מדבריהם שאינה קושיא גמורה דאפשר לומר דגמרינן תוס' על חשכה ודאי והתוספות הזה הוא קצת מבין השמשות אבל שאר ביה"ש מותר אלא דלא ניחא להו לומר דספקה מותר ותוספות אסור ודו"ק:
שם יתכן לפרש הלכתא כר"ע וכו'. נ"ל דצ"ל לר"ע ולכאורה אין דבריהם מובנים דמדאמר התם דר"ג סבר כר' ישמעאל דיליף מהלכתא ודוקא בזמן שביהמ"ק קיים ולא אמר דסבר כר"ע וקרא דוקא בזמן שביהמ"ק קיים משמע דקרא ודאי סתמא כתיב ולא שייך לומר דמיירי דוקא בזמן שביהמ"ק קיים וא"כ כ"ש דלא שייך לומר דמיירי דוקא בזמן שאין ביהמ"ק קיים ונ"ל לפרש הלכתא לר"ע בזמן שביהמ"ק קיים עד פסח ועצרת וקראי אפילו בזמן שאין ביהמ"ק קיים עד ל' יום ור"ג וב"ד שבטלו לכאורה הי' יכול לומר דס"ל כר"ע אלא דרבנן גזרו גם בזמן שאין ביהמ"ק קיים עד פסח ועצרת ובטלו והעמידו על ד"ת עד ל' יום אלא דמשמע דר"ג וב"ד בטלו לגמרי ומותר עד ר"ה לכן הוצרך לומר דס"ל כר"י אבל לרבי ע"כ הלכתא לר"י וקראי לר"ע והכל בזמן שביהמ"ק קיים ורבנן גזרו גם בזמן שאין ביהמ"ק קיים ובטלי ומותר עד ר"ה וע"ש בגמרא ודו"ק: