גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף קב.
גמרא אמר לך ר' יוחנן וכו'. הקשה בגליון הש"ס דא"כ גם מברייתא דלעיל לא הוי תיובתא דאפשר לאוקמי כר' יהודה ע"ש ולענ"ד לק"מ דא"כ הי' לו לחלק בין הניח מקצת חברים ודו"ק:
שם רשב"ם ד"ה להודיעך כחו וכו'. עיין במהרש"א עד אבל בברכת הנהנין וכו' ותמהני דהא גם בברכת הנהנין קיי"ל דספק בירך לא יחזור ויברך אפילו ברכה ראשונה כדאיתא בא"ח ס"ס ר"ט ומשמע דיאכל בלא ברכה ולפי מ"ש בעזה"י בפ"כ ח"ג אות ד' דעיקר טעם ספק ברכות להקל משום דמדרבנן הוא ולא משום לא תשא אפשר ליישב דברי רשב"ם ודו"ק:
שם ד"ה ה"ג ת"כ דר"ח וכו' אבל בההוא דלעיל וכו' הקשה בגליון הש"ס דבלא"ה בההוא דלעיל אפשר לומר דעקרו הוא לרבותא דר' יהודה ע"ש ותמהני דהא תניא כוותי' דרב חסדא היינו לאפוקי מר"ש דאמר אחד זה ואחד זה צריך לברך וא"כ ברייתא דלעיל ע"כ דלא כרב ששת ופשיטא דרב חסדא יתרץ דעקרו דוקא ולכאורה קשה קושיא זו גם לתירוץ רשב"ם ואפשר דכוונת רשב"ם דאפשר לאוקמא ברייתא דלעיל בפת דוקא ולומר דבפת מודה רב ששת ודו"ק:
שם רש"י ד"ה ושני מיד וכו' ל"א גרס וכו' כצ"ל נ"ל:
שם ע"ב):
ד"ה ולימרינהו וכו' וצריך עקירת שלחן וכו' מדבריו משמע דלגירסא זו דקידוש קודם ברהמ"ז הוי עקירת השלחן לר' יהודה אחר הקידוש קידם ברהמ"ז ע"כ א"א לומר תרווייהו אחד כסא מאחר דמפסיקין ביניהם בעקירת שלחן אבל התוספות לשיטתם (דף ק' ע"א) ד"ה מפסיקין דעקירת השלחן לר' יהודה גם לגירסא דקידוש קודם קידוש וכ"כ כאן בד"ה ה"ג ראשון א"כ אין הפסק בין קידוש לברהמ"ז וכ"ש לגירסתם דברהמ"ז קודם לכן הוצרכו לטעם אחר בד"ה ונימרינהו ודו"ק:
שם תוס' ד"ה מניחו וכו' ולפירוש רבינו נסים וכו'. נ"ל דר"ל דלפירושו מיירי שאכל מבעוד יום ותיכף כשחשכה הפסיק דהא כר' יהודה מוקמינן לה א"כ לא טעם כלום משחשכה ומדברי מהרש"א לקמן משמע שמפרש דכיון שאכל בהיתר אין לדמותו לטעם באיסור ולכן הקשה מה שהקשה ולענ"ד באכל משחשכה אין חילוק בין אכל בהיתר או באיסור אלא החילוק הוא בין אכל מבעוד יום או משחשכה ולק"מ:
שם ד"ה דאית לי' וכו' ועוד דבסמוך וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד על המקשה לא שייך להקשות דהא ודאי הי' יכול לאוקמא בז' של פסח אלא דס"ד דמיירי בכל יו"ט ומה"ט לא מוקים לה ביו"ט ראשון של חג ובשבועות והתרצן עדיפא ליה לאוקמא בז' של פסח שיש ראי' לזה מדלא תני זמן לכן לא הקשו התוס' אלא על התרצן דלקמן דהא אפשר לאוקמא בשמיני של חג ומ"מ דבריהם צריכין ביאור דכיון דלפירשב"ם אין חילוק בין יו"ט ראשון לשביעי אלא דביו"ט ראשון יש לו ד' כוסות אבל בז' שמא עני הוא ואין לו אלא כוס אחד א"כ למה להו להקשות לימא דבשמיני של חג מיירי וגם למה להו לומר ואכל ושתה וכו' ליקשו בפשיטות לימא דמיירי ביו"ט ראשון או אחרון של חג ובשבועות ועני הוא ואין לו אלא כוס אחד ונ"ל דבאמת הוא לאו דוקא ואגב דהתרצן דלעיל מתרץ דמיירי בז' של פסח הקשו דלימא השתא בשמיני של חג ונקטו נמי לשון התרצן דלעיל דכל מה דהוה ליה אכיל ליה ובגמרא צריך לפרש לפירשב"ם ששתה כבר הד' כוסות ולכן הקשו אח"כ דלא שייך לשון אכילה על הכוסות אבל לפירושם ניחא דעל יו"ט ראשון מכין הרבה אכילה ושתי' ועד יום ז' אכל ושתה כל מה דהוה לי' ונקיט אכיל שהוא עיקר וממילא גם שתה ודו"ק: