גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף ק:
רשב"ם ד"ה ה"ג רבה בב"ח כו' ול"ג ושוין אלא ה"ג אין מביאין וכו'. מדברי מהרש"א משמע שלא הי' לפניו בפירשב"ם כאן ול"ג ושוין אלא אדרבה כאן העתיק תיבת ושוין עד דבור שאח"ז שמפלפל אי גרסינן ושוין וכאן לא בא לומר אלא דל"ג כוותי' דשמואל ומטעם שאין זה ענין לדשמואל דשמואל מיירי בהפסקה וברייתא מיירי בתחלת הסעודה אלא תנ"ה כרבב"ח ולפי הגירסא שלפנינו בפירשב"ם אפשר לומר דתרתי קאמר דל"ג כוותי' דשמואל ול"ג נמי ושוין ובדבור שאח"ז מפרש טעמו דל"ג ושוין ודו"ק:
שם תוס' ד"ה ידי קידוש וכו' ולאו דוקא נקט בירושלמי וכו'. עיין במהרש"א עד ואמאי נקט בכה"ג וכו' משמע דכשהיה בדעתו לאכול במקום קידוש גם סוגיא דשמעתין ס"ל דלא יצא ידי קידוש אפילו לרב ולענ"ד לכאורה לא משמע כן מדאמר סבור מינה ה"מ מבית לבית אבל ממקום למקום בחד ביתא לא וכו' והיינו ע"כ כשהיה בדעתו לאכול קודם קידוש דאל"כ האמת היא כן לשמואל ואפ"ה פליג רב ואמר שיצא אפילו מביהכ"נ לביתו ודו"ק:
שם ד"ה ידי יין וכו' ודוחק לומר וכו'. עיין במהרש"א עד גם לפ"ז דוחק וכו'. ר"ל דוקא הא דקאמר התם בא להם יין אחר המזון א"ש דעד אחר המזון לא הי' להם יין אבל כאן שהי' להם לפני המזון ולאחר המזון ולא בתוך המזון זה דוחק:
שם אבל אם נמלך וכו'. עיין במהרש"א ועיין בק"נ אות ט"ו: