גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף צח.
רש"י ד"ה וש"מ יש דיחוי וכו' ממותר הפסח שראוי לפסח וכו'. כ"ה גירסת מהרש"א ע"ש ובגליון הש"ס נדפס נ"א לשלמים והיינו לפי הגירסא שלא נרחו דמיו מפסח אלא דמקשה אמאי לא יקריב הוא גופי' לשלמים ומ"מ אין תמיה זו מובנת דהא מפורש בגמרא דהוי דיחוי אבל לגירסת מהרש"א שפיר דנהי דאידחי שלא יקריב גופו מ"מ כמו שמותר הפסח שלא נדחה גופו דדינו שקרב שלמים מ"מ כשעדיין זמן פסח יכול להקריבו לשם פסח ה"נ כאן שנדחה גופו מ"מ דמיו הוי מותר הפסח ויהי' ראוי לפסח וזהו כוונת מהרש"א שכ' דמאותן דמים דכבר נדחו למותר הפסח יביא פסח גופי' ע"ש גם מלשון רש"י שכ' כדאמרינן בהאשה וכו' משמע כגירסת מהרש"א דאי מקשה שיקריב גופו שלמים א"צ להביא מפרק האשה דכל מכילתין מלא מזה דמותר פסח קרב גופו שלמים ואדרבה שם מבואר דאין מפרישין תחלה למותרות כשלא היה ראוי מעולם לפסח אע"כ כגירסת מהרש"א והביא משם דכל שראוי למותר ראוי גם לפסח וה"ה כאן דמיו ודו"ק. ועמ"ש לעיל (דף צ"ו ע"ב):
שם תוס' ד"ה הא חייל וכו' אע"ג וכו' משמע דס"ל דהיכי דחל עליו אנינות אינו משלח כלל קרבנותיו אפילו עם אחרים וכל"א של רש"י: