אור ברסלב
גנזי יוסף פסחים › דף פח:

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

פסחים · דף פח:

דף פח.

פסחים דף פח/א

ד"ה האי כהן וכו' וניתי כהן קטן נ"ל דר"ל דלא עביד פסח ואי דלמא שלמים הוא אין חשש דשה לבית אבות לאו דאורייתא אבל אין נ"ל לפרש דעביד פסח ואין חשש אם יהא נאכל שלא למנוייו לפי מ"ש התוס' לעיל (דף פ"ח) ד"ה שה הטעם משום שהיא חינוך מצוה זה לא שייך כאן שכבר עשה פסח ואפשר שגם חינוך מצות אכילת חזה ושוק לא שייך דאפשר לחנכו בשלמים אחרים אבל לפי מ"ש הר"ן והתוס' בנדרים (דף ל"ו ע"א) דמי שאינו מחויב בפסח לא שייך בי' איסור שלא למנוייו וכמ"ש מהרש"ל לעיל יכול להיות קטן דעביד פסח ודו"ק:

שם ד"ה וניתי מותר פסח לא כפי' הקו' וכו'. עיין במהרש"א ולכאורה החילוק שבין פירש"י לפיר"י דלפירש"י מקדים תנאי דאם תם היה יהא מותר ואח"כ אם בעל מום הי' יהא פסח ולפיר"י מקדים אם בעל מום היה ואח"כ ואם תם היה ולא ידעתי סברא לחלק בין מקדים תנאי זה או זה ונ"ל לפרש דלפירש"י מתנה כו' ואין חילוק איזהו צד מקדים ולפיר"י לא מתנה כלום אלא מפרישו סתם לשם פסח וממילא אם תם היה יהא מותר ודו"ק:

שם ד"ה דאלו וכו' דומיא דאחריני וכו'. כ' מהר"ם פי' אלא למנויו וצלי וק"ל דא"כ חטאת ואשם דתני לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה ותודה ואיל נזיר דכתיב בכל העיר וליום ולילה דהוו דאורייתא ואפ"ה אמר בברכות שם דעד חצות לאו דאורייתא ולא דפליג גם בזה אמשניות דפרק איזהו מקומן ותנא דפרק איזהו מקומן ס"ל דכולהו דאורייתא ונ"ל דדוקא פסח דכתיב ואינו נאכל שייך לומר דומיא דאחריני דאינו נאכל מדאורייתא אבל הני דכתיב ונאכלין ליום ולילה עד חצות לא משמע דאחר חצות אין נאכלין מדאורייתא ודו"ק:

שם ד"ה ה"מ וכו' ממה שיעשו רובם וכו'. הקשה מהרש"א אמאי לא יעשו כולם סמיכה וב' מתנות שהן ד' ע"ש ולענ"ד הא פשיטא להו דמוטב לדחות ספק כרת בשוא"ת ממה שיעשה שלא כהוגן בקום ועשה אלא שרצו לשלול אמאי לא נימא שלא יעשו סמיכה ויתנו מתנה אחת דהוי ג"כ שוא"ת אהא תירצו שפיר שיעשו רובם שלא כהוגן ומה שהקשה עוד שיעשו כולם זריקה הוא תמוה דלא אמרו אלא הניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא אבל הניתנים בשפיכה שנתנם בזריקה לא יצא דדוקא זריקה בכלל שפיכה אבל לא שפיכה בכלל זריקה וע"ל (דף קכ"א ע"א) ובזבחים (דף ל"ז ע"א) מבואר כן ודו"ק. ומה שקשה על סוגיא זו האיך יקריבו שלמים אחר תמיד של בין הערבים עיין תוס' מנחות (דף מ"ט ע"ב) ובמש"ל פ"א מה' תו"מ ה"ג ומבואר בתוס' שם דהא דמקשה הכא וניתי וכו' היינו פסח שני ואינו מבואר כן בגמרא ונוכל לפרש בפסח ראשון וכ"מ במהרש"א בתוס' ד"ה ונטרחו, שהקשו דבזמנו ודאי בעי עקירה הרי שמפרש דבזמנו מיירי ואפשר דכוונת התוס' שם דאפילו נימא דבפ"ש מיירי אפ"ה הקרבתו אחר תמיד של בין הערבים ודו"ק: (שם) רש"י ד"ה דאע"ג וכו'. משכו כולן וכו'. משמע שמפרש קו' מאי קמ"ל אסיפא נמנין ומושכין וכו' וק"ל הא סיפא אצטריך לאפוקי מדר"ש דאמר עד שיזרוק את הדם והו"ל לפרש ארישא לעולם נמנין וכו' ומתרץ דקמ"ל דאע"ג דאימני עליו חבורה של עשרה ב"א חוזרין ונמנין עליו עוד חבורה אחרת ולא נימא דבעינן שימנו עליו כולם כא' ונ"ל דס"ל לרש"י דזה פשיטא דמה לי דאימני עליו עשרים ב"א כא' ומה לי עשרה ואח"כ עוד עשרה וע"כ רישא שיעור כזית קמ"ל ופריך אסיפא אי לאפוקי מדר"ש לחוד קמ"ל לא הו"ל למתני אלא מושכין את ידיהן וכדאמר אח"כ דדוקא בזה פליג ר"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה