גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף פז.
ד"ה כאן וכו' אור"ת וכו'. נ"ל דק"ל אמאי תנא בברייתא סתם רגל הראשון אוכלת משל אביה כיון דמיירי דוקא ברדופה לכן פי' דכל נשים רדופות וגם ליישב גירסת דכתיב אז וכו':
שם והלכה דקתני במתניתין וכו'. נ"ל דלשון הלכה אפשר לפרש הלכה קודם שחיטת הפסח ואם כן כבר גילתה דעתה שרוצה בשל אבי' ואפשר לפרש שהלכה בלילה בשעת אכילה אלא דא"כ אין שייך לחלק בין הלכה או לא שהרי בין שרוצה עתה לילך לבית אבי' בין שרוצה בבית בעלה בעינן רוצה בשעת שחיטה וע"כ הלכה לאו דוקא לכן כתבו התוס' והלכה דקתני במתניתין לאו דוקא דלא מיירי בהלכה קודם שחיטת הפסח וממילא אין חילוק בין הלכה עתה או רוצה לילך או לא דאי דוקא וע"כ מיירי שהלכה קודם שחיטת הפסח כבר גילתה דעתה וכו'. ונ"ל עוד שהוצרכו לזה לפיר"ת אבל אי נימא דסתם נשים אין רדופות אפשר לומר דדוקא הלכה אחר שחיטה דאל"כ מסתמא דעתה בשל בעלה בשעת שחיטה כיון שלא ראינו שהיתה רדופה ודו"ק:
שם ד"ה כזויות מזבח מה להלן וכו'. היינו כלשון אחר ברש"י דקאי על פתחי נדה ולא ידעתי איך יפרש לפ"ז אב"א מהכא מזוינו מלאים וכו' ובפירש"י משמע שגם ללשון אחר יליף מלשון מלאים שמתמלאים תאוה ואפ"ה מגידות פתחי נדה לבעליהן אבל לפי' התוס' קשה ואפשר דאב"א מזוינו מלאים ר"ל ולא מבנותינו כזויות אבל מ"מ צריך קרא דומלאו כמזרק ודו"ק:
שם רש"י ד"ה וילדי זנונים וכו' ספק שלך וכו'. עיין במהרש"ל ועיין בא"ע סי' ד' סט"ו ובב"ש ס"ק כ"ו: