גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף פד:
ד"ה אבר שיצא וכו' תימה וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה דבהיתה לו שעת הכושר ניחא להו דלשון כשר אפשר לפרש שהי' כשר מעולם משא"כ ראוי לאכילה משמע שראוי עכשיו לאכילה אבל לקמן בדבור שאח"ז מביאים שפיר מההיא דאבר שיצא מקצתו על היתה לו שעת הכושר מכח מכ"ש. עוד נ"ל דכאן הקשו לפי מאי דס"ל דהיתה לו שעת הכושר ונפסל הוא פסול אמאי נימא דכשהשאר כשר גם היוצא כשר וגם לקמן כתבו כיון דלא נפיק מתורת כשר ע"י שיצא מקצתו אע"פ שנפיק מאכילה ה"ה בהיתה לו שעת הכושר ודו"ק: (שם) ד"ה ה"ג וכו'. עיין במהרש"א עד אלא בהיה לו שעת הכושר דלא כשר מקרי וכו' כצ"ל: