גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף עט:
גמרא כגון שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים ונשים משלימות וכו'. עיין במהרש"א עד דאיכא למ"ד בפרק האשה (דף צ"א ע"ב] וכו' והנה לא מצאנו מפורש שם מי שסובר נשים בשני חובה אלא דר' יוסי ס"ל אשה בשני שוחטין עלי' בפ"ע ואפשר לומר דאע"ג דרשות היא יכולין לשחוט עלי' בפ"ע וכ"ד הרמב"ם שפסק בפ"ב מה' קרבן פסח ה"ד כר"י דעושים חבורה כולם נשים אפילו בפסח שני אע"פ שפסק בפ"ה ה"ח ובפ"ז ה"ג דנשים בשני רשות ומשמע דס"ל שגם ר' יוסי ס"ל כן וע"ש בכ"מ ולח"מ ואע"ג דבסנהדרין (דף י"ב ע"ב) אמרינן לר"ש דחזקיהו הי' סובר נשים בשני חובה הא נתחרט אכן התוס' לקמן (דף פ"א ע"א) ד"ה לאו משום כתבו בשם ר"י דר' יוסי סבר נשים בשני חובה ונ"ל שזהו כוונת מהרש"א שכ' וכ"כ התוס' לקמן לר"י ומעתה דברי מהרש"א נכונים לדעת התוס' וצ"ל לשטת הרמב"ם הא דלא אמרינן (בדף פ"א) דפטורה מפ"ש משום דנשים בשני רשות דא"כ לא תלוי הדבר במאי ששחטו וזרקו עליה דאפילו לא שחטו וזרקו עלי' אינה חובה בפ"ש ולא אצטריך להשמיענו כאן וע"כ משמע להגמרא דנפטרה לגמרי ואסורה להקריב פ"ש ככל פטור מקרבן דאם הביא מביא חולין לעזרה וע"כ משום דסבר דציץ מרצה. ויש לתמוה על הרמב"ם דבגמרא (דף צ"א ע"ב) אמרינן דטעמא דר' יוסי דונכרתה בפ"ש אפילו נשים במשמע ואפשר דמהאי טעמא לא ניחא להו להכ"מ ולח"מ בפ"ה שם לומר דהרמב"ם ס"ל שגם לר' יוסי רשות ודו"ק וצ"ע:
שם תוס' ד"ה קסבר וכו' א"נ ניחא לי' וכו'. עיין במהרש"א עד ויש ליישב וכו' והוא תמוה בעיני דאם הי' חזר בו קודם שנעשה פ"ש לא היה לו לעשות פ"ש אע"פ שעשו שלא כדין מה שלא עשו את הראשון ומפורש בפסוק ד"ה (ב' ל') וישחטו את הפסח בארבעה עשר לחדש השני ואח"כ כתיב כי אכלו את הפסח בלא ככתוב הרי מפורש ששחטו ואכלו ודו"ק: