אור ברסלב
גנזי יוסף פסחים › דף עח.

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

פסחים · דף עח.

דף עז:

ד"ה הא לא קשיא וכו' וא"ת וכו'. ק"ל שהיו יכולין לומר דחילוק גדול יש בין צבור ליחיד דבצבור מקריב הדם והאימורין הטמאים לכתחלה וביחיד דוקא נטמא בשר זורק את הדם שלא נטמא וצ"ל דמשמע להו דכיון דציץ מרצה מותר מדאורייתא לזרוק לכתחלה אפילו הדם והאימורין שנטמאו והא דאמרינן לקמן (דף פ' ע"ב) בשוגג הורצה במזיד לא הורצה היינו מדרבנן אבל מדאורייתא זורק לכתחלה ועיין שם בתוספות ד"ה נזרק דמו ולפי זה שייך קושייתם גם בטומאת דם דבטומאת דם הציץ מרצה לכ"ע ולדבריהם אלו מדאורייתא זורק לכתחלה וא"כ מה בין יחיד לצבור מדאורייתא וצ"ל דלא רצו להקשות בטומאת דם דמ"מ איכא בין יחיד לצבור בטומאת בשר לר' יהושע דס"ל אם אין בשר אין דם דאין הציץ מרצה על אכילות ולא היו יכולין להקשות אלא לר"א דס"ל דם אע"פ שאין בשר אבל השתא דאסקו דר"י ס"ל ציץ מרצה על אכילות וא"כ גם בטומאת בשר ליכא בינייהו גם לר' יהושע לכן הקשו כאן בין לר"א בין לר"י. אלא דלפ"ז קשה לי על דבריהם דא"כ למ"ד טומאה דחויה בצבור דאמרינן דבעינן ריצוי ציץ היכי משכחת לה דטומאת בשר ודם גם ביחיד מדאורייתא זורק לכתחלה ובטומאת הגוף ליכא ריצוי ציץ ולעיל (דף ע"ז ע"א) ד"ה דלא אשכחן לא קשה להו אלא הא אשכחן טומאה דגברי דדחויה אע"ג דליכא ריצוי ציץ משמע דהא ניחא להו דטומאת דם ובשר דחויה בצבור מטעם ריצוי ציץ ולפי דבריהם דהכא הא ליכא ענין דדחויה בצבור משום ריצוי ציץ כלל דטומאת דם ובשר גם ביחיד דחי וטומאת הגוף ע"כ בלי ריצוי ציץ דחויה היא ולקמן (דף פ' ע"ב) ד"ה נזרק לא משמע להו דמדרבנן היא אלא מדמפליג בין שוגג למזיד אבל הא דמפליג בין לכתחלה לדיעבד אפשר דמדאורייתא היא לכן נ"ל דבטומאת דם ואימורין פשיטא להו דביחיד לא דחיא אלא בדיעבד אפילו במזיד מדאורייתא אלא בטומאת בשר כיון דמ"מ לא מקריב שום דבר טמא למזבח לכן משמע להו דאי מרצה ציץ מותר מדאורייתא לזרוק הדם לכתחלה ומ"ש בתירוצם טומאת הגוף א"ב לאו דוקא טומאת אדם אלא גם גוף הקריבין למזבח בכלל לאפוקי טומאת בשר שאינו קרב כלל למזבח. עוד אפשר לומר דאה"נ דאין חילוק בין יחיד לצבור לענין דם ובשר אלא דלמ"ד טומאה דחויה כמו דמהדרינן אטהורין היכי דאפשר ה"נ מהדרינן אריצוי ציץ היכי דאפשר וממילא לא מחלקינן בין יחיד לצבור אלא בטומאת הגוף דלא מרצה ציץ וכ"כ רש"י ביומא (דף ז' ע"א) ד"ה בין בצבור ע"ש ועמ"ש בעזה"י לעיל (דף ע"ז ע"א) בתוס' ד"ה נימא מתניתין ודו"ק:

שם רש"י ד"ה למאי אין וכו' ציץ דידהו. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד אלא ע"כ וכו' וקאי על אלא למיקבעי' וכו':

שם ד"ה בשלמא זבחים וכו' ואיכא תרתי. ר"ל דם ואימורין ובגמרא דנקיט איכא דם חדא מנייהו נקיט:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה