גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף עג.
גמרא לדברי האומר מקלקל בחבורה וכו'. עיין במהרש"א עד ולא מיחייב אנותר דידי' כמו אנותר דפסח ולכאורה אין דבריו מובנים דנותר דפסח ודשלמים ודכל הקדשים דינם שוה לחייב כרת האוכלן במזיד וחטאת האוכלן בשוגג ונ"ל דר"ל דנותר דפסח הוי מיד בבוקר אבל נותר דשלמים דנאכלין לשני ימים ולילה לא הוי נותר עד הלילה אבל תמהני דנ"ל דבקרבן פסול לא שייך נותר כלל כמ"ש הרמב"ם פי"ח מה' פהמ"ק הי"ט דבקרבן פגול ליכא משום נותר משום שנפסל ולא נרצה והנותר הוא הנשאר מקרבן שקרב כמצותו ע"ש והוא מהגמרא כמ"ש הכ"מ ומשמע דה"ה שאר פסולים וליכא אלא מלקות משום אוכל קרבן פסול בין בזמן אכילתו ובין אחר זמנו לכן נ"ל דכיון דקושיא דלעיל ע"כ אשלא לאוכליו קאי נקיט נמי איבעי זו אשלא לאוכליו או אפשר משום שצריך למנקט אח"כ בבות שאחריו נמצא בעל מום וטרפה נקט בבא דשלא לאוכליו הסמוך להם כנ"ל ודו"ק:
שם תיקן להוציא מידי נבלה. מדלא קאמר אלא משמע קצת דאכתי צריך לשנויי דלעיל דגבי שלא לאוכליו לא מועיל מה שמוציאה מידי נבלה שהרי הי' יכול לשחטו לאוכליו בהכשר וא"כ לולי שחיטה זו לא היה עומד להיות נבלה אלא היה עומד לישחט בהכשר ואין זה תיקון מה שמוציאו מידי נבלה וכן נמצא בעל מום היה עומד ליפדות ולישחט בהכשר ואפשר דאפילו בשבת מותר לפדות מדאורייתא משא"כ טרפה א"א לשוחטו בהכשר ואלו לא שחטו היה מת ואפילו למ"ד טרפה חיה פשיטא שלא היה חי לעולם וסופו הי' מת וכן מה שמתרץ שמוציאו מידי אמ"ה א"א לתרץ גבי שלא לאוכליו שהרי היה יכול לשחטו בהכשר והי' מוציאו מידי אמ"ה אלא דקשה לי דבחטאת נמי היה יכול לשחטו למחר בפנים לשם חטאת ואי דעכ"פ היום א"א להוציאו בהיתר מידי אמ"ה א"כ בנמצא בעל מום נמי אפילו כשיפדה אסור לשחטו בשבת ועוד שגם בטרפה היה יכול לומר שמוציאו מידי אמ"ה ועוד שרש"י פי' גבי חטאת מה תיקן הכא אפילו לטהרו מידי נבלה ליכא וכו' וכ"כ התוס' דס"ל דתקרובת ע"א מטמאה מדאורייתא ולא כתבו שלא הי' עומד להיות נבלה אלא לישחט למחר בהכשר והיום לא היה מת. אע"כ משמע להו דאפ"ה שייך להוציאו מידי נבלה ולא צריך לשנויי דלעיל ומ"מ לא אמר אלא שגם שנויי דלעיל ניחא ולא חזר מהם ודו"ק:
שם תוס' ד"ה אשם וכו' דהא כ"ע מודו וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד בפשיטות משמע ליה דאפילו אחר עקירה וניתוק אסור מדאמר בדמיו משמע דהוא עצמו כלל לא וגם רש"י שפי' דמדר' יהושע יליף נ"ל דכוונתו דלת"ק דהוי לנדבת צבור אפשר לומר דהוא עצמו א"א שישתנה מיחיד לצבור וכ"מ לי מלשון רש"י שכ' ואע"פ שמקריבו לעצמו ודו"ק:
שם קשה א"כ פסח וכו'. נ"ל דבלא פיר"י היינו אומרים דניתוק ורעיי' באשם הל"מ ופסח א"צ אלא עקירה משא"כ לפיר"י קשה אמאי גזרינן באשם ולא בפסח:
שם ולא ידעינן אי הוא עצמו או דמיו. נ"ל דר"ל אי גם הוא עצמו או דוקא דמיו דדמיו לאחר שיסתאב פשוט טפי ועיין במהרש"א ודו"ק: