גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף סז:
ד"ה כה"ג וכו' כדמוכח בסמוך. בסמוך לא מוכת אלא דלא הוי פחות מכגריס דלא חמיר בזה בעל קרי ממצורע ונשאר חומרא במצורע כדאמרן וכ"מ מלשון רש"י ד"ה ואיתקש שכ' ואזלא לה פירכא דכ"ש משמע דמ"מ אין בזה חומרא בבעל קרי וצ"ל דהתוס' לאו דוקא נקטי ודו"ק:
שם ד"ה שכן טעון וכו' מטמא בביאה וכו'. כ' מהר"ם ר"ל לבית המנוגע ע"ש ולא ידעתי אמאי לא מפרש באדם מצורע שנכנס לבית טהור כדאיתא במשנה פי"ג דנגעים (מ"ח י"א י"ב) ע"ש:
שם ד"ה שכן עושה וכו' ולאו פירכא היא וכו'. עיין במהרש"א עד אי לאו יתורא וכו' הלשון דחוק וכוונתו מבוארת דמ"מ לענין מחנות נימא דאיתקש וא"כ א"צ לכתוב מצורע וע"כ הא דכתיב כל צרוע הוא להוציאו ממחנה שלישי לאפוקי מהיקשא אבל לא ניחא להו לומר דיש שום לימוד דלא איתקש למתנותם דא"כ למדנו מלימוד ההוא דמצורע משתלח חוץ לג' מחנות וקרא דהכא למה דלא מסתבר לומר דלא נשמע מהלימוד ההוא אלא דמצורע וזב לא דמי להדדי ולא נשמע דינם אלא מקרא דהכא דלא מצינו כיוצא בזה אלא אם יש לימוד לענין משכב ומושב נשמע מלימוד ההוא דמצורע אין עושה מו"מ וכן אם יש לימוד לענין שילוח מחנות נלמד משם דמצורע טעון שילוח חוץ לג' מחנות וקרא דהכא ל"ל וע"כ דליכא לימוד לענין שילוח מחנות אבל ק"ל חדא דלשון התוס' דחוק שקצרו מאוד ולא כתבו אלא תיבת דא"נ וכוונתם דא"נ יש לימוד לענין מו"מ ועוד דמ"מ כיון שיש חומרא במצורע שטעון פריעה ופרימה ובזב שמטמא מו"מ מנ"ל דאתי קרא להחמיר במצורע שמשתלח חוץ לג' מחנות נימא איפכא דזב משתלח חוץ לג' מחנות ולא מצורע ופריך הכא שפיר לכן נלענ"ד עיקר כגירסא שלפנינו וכוונתם דע"כ לא איתקש אלא במה שיש חילוק בין זכר לנקבה והיינו למעינות דוקא ודו"ק: