גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף סו.
תוס' ד"ה מה מועדו וכו' הא אצטריך מועדו דתמיד משום טומאה ודפסח וכו'. הוא לאו דוקא דמשום כל לימוד בפ"ע צריך תרי מועדו וכמ"ש מהר"ם והתוס' נקטו רק הלמדין ולא המלמדים. שוב ראיתי דכוונת התוס' דאפילו הוי ילפינן שפיר פסח מתמיד לשבת במ"מ מ"מ צריך מועדו בפסח לילף שאר קרבנות צבור מפסח לטומאה וכן אפילו הוי ילפינן תמיד מפסח לטומאה במ"מ מ"מ צריך מועדו בתמיד לילף שאר קרבנות צבור מתמיד לשבת ולא היו צריכין לצריכותא אלא דשאר קרבנות צבור א"י ללמוד מפסח ותמיד במ"מ. ועיין במהרש"א ומשמע דכוונתו דאימא דהצריכותא קאי על התנא אמאי יליף בג"ש פסח מתמיד לשבת ותמיד מפסח לטומאה ובאמת אינו קושיא כ"כ שהרי בדברי התנא אינו מפורש דבג"ש יליף ואם נוכל למילף במ"מ נימא דבאמת יליף במ"מ אכן מהר"ם הקשה דלמא צריך צריכותא אקרא דלא לכתוב אלא טומאה בפסח ונילף תמיד מיניה במ"מ או דלכתוב שבת בתמיד ונילף פסח מיניה במ"מ ומתרץ שפיר דכשיעשה חד צריכותא ממילא צריך בשניהם מועדו ודו"ק:
שם במנחות דריש שתי הלחם וכו'. נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל עומר ע"ש בגמרא. ומ"ש בג"ש דמועדו וכו' היינו אחר דמסיק שם ע"ב ובפרק כיצד צולין דוידבר משה את מועדי ד' מיירי בעומר ושתי הלחם ע"ש ודו"ק:
שם ד"ה מה לתמיד וכו' ותימה וכו'. עיין במהרש"א עד וק"ק וכו'. נ"ל דממוסף שבת לא קשה לו דפשיטא דליכא למילף מיניה דהא חובת שבת הוא ולא הקשה אלא מחובות דבלא שבת ג"כ נתחייב וכשאקלע בשבת דחו שבת וכה"ג כ' מהרש"א לקמן (דף פ"ג ע"ב) בתוס' ד"פ ולא עולת ע"ש ודו"ק: