גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף לה:
תוס' ד"ה מי פירות וכו' ואפילו אם משימין וכו'. עיין במהרש"א עד אבל אי מי פירות וכו'. ר"ל כיון שנתחמצו השעורים ע"י דברים המחמיצים לחוד דהא בין מי פירות ובין מים מחמיצין ואע"ג דמי פירות אין עושין חמץ גמור מ"מ עם מים עושין השעורים חמץ גמור משא"כ אי מי פירות אין מחמיצין כלל ע"כ גם עם מים אין עושין חמץ גמור כנ"ל בכוונתו אכן לענ"ד אפשר לפרש בפשיטות דהא בגמרא אמרינן אין חייבין על חימוצו כרת ומשמע אבל חמץ נוקשה הוי וא"כ אי מי פירות לחוד מחמיצין מיירי כאן במי פירות לחוד אבל עם מים הוי חמץ גמור אבל אי מי פירות לחוד אין מחמיצין כלל ע"כ מיירי כאן עם מים ואפ"ה אין חייבין כרת ודו"ק: (שם) רש"י ד"ה דמאי וכו' א"נ וכו'. והא דצריך לקמן קרא דלא תאכל עליו חמץ וכו' עיין בתוס' סוכה (דף ל' ע"א) ד"ה משום ועמ"ש בעזה"י בפתיחה כוללת ח"ד אות ה' ואין להאריך כאן: