גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף לב:
לב/ב
ד"ה ואין נתינה וכו'. עיין במהר"ם עד להקשות אדנילף מתרומה דבכזית נילף ממתן בהונות ולא מתרומות דהא וכו' כצ"ל:
שם ד"ה מעילה וכו' מיהו קשה לר"י וכו'. עיין במהרש"א עד והנכון בזה וכו' ולא הבינותי דבריו דאמאי ניחא ליה טפי למימר דאע"ג דשניהם באזהרה אפ"ה שבועת העדות והפקדון חמירי וחייב בהו על המזיד כן ה"נ מצינו למימר דאע"ג דשניהם באזהרה אפ"ה שבועת העדות והפקדון קילי ויש לזדונן כפרה ונלענ"ד דס"ל להתוס' דאע"ג דהא דמביא על הזדון הוא משום קילא דיש לזדונן כפרה מ"מ עכשיו חומרא הוא לדידיה שצריך להביא קרבן לכן לענין מילף לקולא ולחומרא מקרי חומרא וילפינן טפי שיביא קרבן לחומרא אע"ג דחומרא ההוא אתי מטעם קולא וכה"ג אשכחן בלקוח בכסף מעשר שני דאמרינן שהוא חמיר ממע"ש שאין לו פדיון משא"כ מע"ש וכמ"ש התוס' לקמן (דף ל"ח ע"א) ד"ה ר' יהודה אע"ג דמטעם דלא אלים למתפס פדיונו הוא ע"ש. ומה שהקשה עוד דהיאך ס"ד למילף ממעילה וכו' אפשר לומר דס"ל להתוס' שיש איזה היקש להקיש אשמות זה לזה ואין משיבין על ההיקש או ע"כ נאמר דקושייתם למאי דלא ס"ל בגמרא טעמא דהיא הנותנת ודו"ק: