גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף כז.
תוס' ד"ה עד שיהא וכו' נראה לרשב"א וכו'. עיין במהרש"א ער וקצת ראי' וכו' ולא הבינותי דמנ"ל דמיירי התוס' בתנור ישן באבוקה כנגדו הא שפיר אפשר לפרש שיכול לאפות בו בלא אבוקה מעצי איסור ויותר תמוה דאם התוס' מיירי כשיכול לאפות בהעצים בלא התנור קשה הא בתנור בלא עצים פשיטא דא"י לאפות והוי האיסור יכול וההיתר אינו יכול ובכה"ג לכ"ע אסור ונ"ל דמהרש"א אזיל לשטתו דלעיל דכל שאין האיסור בעין חשיב כגורם היתר לכן מפרש מ"ש התוס' דהוי זוז"ג היינו התנור עם העצים שהסיקו בו הוי גורם היתר והאבוקה הוי גורם איסור ומיירי שכל אחר לבד יכול לאפות ובאמת אינו מוכרח דמיירי כשכ"א יכול לאפות וזה כוונתו במ"ש ויש לדחות וכבר כתבתי לעיל הנלענ"ד בזה:
שם רש"י ד"ה יוליך הנאה וכו' רבנן דפליגי עלי' דר' וכו'. עיין במהרש"א עד ולמאי דמסיק וכו'. ר"ל ואפה בו את הפת היינו בחדש בהיסק ראשון כמ"ש מהרש"א לעיל ע"ב בגמרא ע"ש:
שם תוס' ד"ה ובהא וכו'. עיין במהרש"א עד ועי"ל דס"ל דלרבנן וכו' כצ"ל נ"ל ור"ל דס"ל לשמואל דאפילו אי פליגי בזוז"ג דהיינו בישן בהיסק ראשון או חדש בהיסק שני מ"מ ס"ל לרבנן דאפילו בחד גורם דהיינו חדש בהיסק ראשון או באבוקה כנגדו שרי ולא פליגי בזוז"ג אלא משום רבותא דרבי לכן ניחא לי' טפי לומר דפליגי ביש שבח ענים בפת ולמיפך ולתני וחכמים אוסרים ובזוז"ג לכ"ע מותר ודו"ק: