גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף ו:
גמרא דאלת"ה וכו', עיין במהרש"א עד המקורבים בענין אחד וניחא וכו' כצ"ל. וצריך להוסיף על דבריו דודאי מדת כלל ופרט ופרט וכלל נמסר מסיני וע"כ דפעמים יש מוקדם ומאוחר בתורה היכי דאינו מוכח שלא נכתב כסדר ואמרינן מסברא דהיינו במקורבין למר ובענין אחד למר דשייך בי' כלל ופרט ופרט וכלל ודו"ק:
שם תוס' ד"ה ודעתי' וכו'. עיין במהרש"א ופ"י וצל"ח והעולה דדעת רש"י דאע"ג דמבטלה ואינו רוצה לזכות בה מ"מ שייך לומר דחס עלי' לשרפה ודעת התוס' דכשאינו חס עלי' ומבטלה לא שייך לומר דחס עלי' לשרפה ועיין בט"ז סי' תל"ד ס"ק ג' הקשה הצל"ח לפי' התוס' אמאי פריך וכי משכחת ליה לבטלי' ליפרך וכי משכחת ליה לשרפנו וע"ז לא שייך תירוץ דלמא משכחת ליה לבתר איסורא ע"ש ומ"ש דהחשש הוא שמא ימצאנו בז' של פסח לא משמע כן לשון הגמרא דאמר דלמא משכחת ליה לבתר איסורא משמע דס"ד דמשכחת ליה קודם איסורא מדלא אמר בקיצור דלאו ברשותי' קיימא דליבטלי' וא"כ משמע שגם התרצן שהשיב דלמא משכחת לי' בתר איסורא היינו בע"פ [גם מ"ש שם דמדברי רש"י בע"א ד"ה כופה משמע דס"ל דכשלא ביטל מותר לשרוף ביו"ט דרש"י לא כ' אלא דהא דכופה כלי הוא משום שלא יאכלנו ולא כדי שלא יעבור בב"י דבלא"ה לא עבר דהא ביטלה וה"ה שהי' יכול לומר דכפיית כלי לא מהני לענין ב"י אלא האמת אמר דליכא ב"י כלל אבל לא נזכר שם שאם לא ביטל מותר לבערו ביו"ט] ונלענ"ד שגם התוס' ס"ל שיש חשש שמא לא ישרפנו מיד ולא מטעמא דחס עלי' כפירש"י דזה שייך גם בביטול לשיטתם ולכן הוכרחו לפרש ודעתי' עליה בפירוש אחר אלא ס"ל שיש חשש שלא יהי' לו פנאי לשרפה מיד וזה לא שייך בביטול ולכן המקשה אע"ג דס"ל החשש שימצאנו קודם זמן איסורו לא הקשה שישרפנה דשמא לא יהי' לו פנאי עד אחר זמן איסורו ולכן לא הקשה שיבטלנה תיכף וע"ז השיב התרצן שמא ימצאנה אחר זמן איסורו ודו"ק: