גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף ב:
ד"ה אי פשיטא וכו' אומר ר"י וריב"א וכו'. עיין במהרש"א עד דהא מספק נמי וכו' משמע מלשונו דלרש"י בשאר כל אדם בעינן דוקא ברור שבא על עסקי נפשות ולא הבינותי דא"כ מה בין אב על בנו לאדם אחר דפשיטא שגם באב על בנו כשהוא ברור שבא על עסקי נפשות ניתן להצילו בנפשו ונלענ"ד דכוונת רש"י דבאדם אחר מסתמא הוי כודאי בא על עסקי נפשות לכן ניתן להצילו בנפשו ובאב על בנו בסתמא מספקא לן אם בא על עסקי נפשות ואין הורגין אותו מספק ואפשר דהתוס' ס"ל דהיכי שהוא ספק אם הוא בא על עסקי נפשות הוי ספק נפשות אצל הנרדף וניתן להצילו בנפשו דלא משגחינן על נפשו של הרודף לכן באדם אחר גם אי הוי ספק אם בא על עסקי נפשות הוי ניתן להצילו בנפשו לכן ניחא להו לפרש הרישא דאי פשיטא לך וכו' באב על בנו דכשמספקא לך מסתמא לא בא על עסקי נפשות שוב ראיתי בתוס' סנהדרין (דף ע"ב ע"ב) דמשמע כדברי מהרש"א כאן וע"ש במהרש"א ודו"ק: (שם) רש"י ד"ה לאור עיבורו וכו' ליל שלשים ואחד קרי אור עיבורו וכו' כ"ה גירסת מהרש"א וגירסת הגליון יום שלשים קרי יום עיבורו והכל אחד דיום שלשים הוא יום עיבורו שבו נעשה החודש מעובר וליל שלשים ואחד הוא אור עיבורו דהיינו הלילה שאחר יום עיבורו וע"ש ברש"י ר"ה (דף כ"ב ע"ב):