גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף צב:
רש"י ד"ה אינה מתגרשת וכו' דאשה לא בעי למקני גיטא. מלשונו משמע דאלו היתה האשה חפצה להתגרש הוי אמרינן דכמאן דעומדת בגדולה דמי אלא דבע"כ לא אמרינן כן אלא אי זרק לה גט בקטנה הוי כאלו זרק לה בגדולה כיון שהגט ביד הבעל לזרקו למקום שירצה אבל אשה בקטנה וזרק הגט לגדולה כיון דהגט לאו כמאן דמנח בקטנה דמי והאשה אינה ביד הבעל להעמידה במקום שיחפוץ והיא אינה רוצה להתגרש דנימא כאלו עומדת בגדולה דמי לכן אינה מגורשת ומשמע אבל גבי מתנה אפילו עומד המקבל בקטנה והמתנה בגדולה קנה ואפשר ה"ה בגט כשמתגרשת מרצונה ומ"מ אינו מוכרח די"ל דמ"ש רש"י לא בעי הוא לאו דוקא ור"ל שלא תלי ברצונה וה"ה כשרוצה להתגרשת או במקבל מתנה לא קנו ודו"ק וצ"ע ועיין בריטב"א ואפשר דתיבת לא מיותר:
שם תוס' ד"ה שאלמלי וכו' שאם אין מחיצה כלל לגדולה וכו'. נ"ל שלא ניחא להו לומר שאם אין מחיצה לקטנה דא"כ לא שייך כלל לומר מחול הכרם כיון שאינו זורע סמוך לכותל ודו"ק:
שם ד"ה א"ל רבא וכו' שהרי רבה וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד בלא"ה א"א לגרוס לעיל רבא דלשון יתיב אביי גבייהו משמע כתלמיד לפני רבותיו ולא יתכן לומר כן דאביי לא הוי יתיב לפני רבא כתלמיד: