גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף צא:
ד"ה גג וחצר וכו' ותימה וכו'. עיין במהרש"א והנה מה שהקשה קו' הראשונה היאך ישתמשו דרך חלונות כשלא עירבו אינו מובן לי כיון שלא איירי בהא שבני עליי' גופייהו יאסרו אהדדי שזהו קושיא שניי' אלא משמע שר"ל שבני החצר יאסרו עליהם והוא תמוה דכיון ששייך לעלייה היאך יאסרו בני החצר עליהם מלהשתמש בו כלי הבית ובאמת אם עירבו בני עלייה לעצמם ובני החצר לא עירבו ודאי בני עליי' מותרים להשתמש שם גם כלי הבית ובני חצר מותרים בכלים ששבתו בתוכם אכן קו' שניי' ודאי נכונה דכיון דסתמא מיירי שגם בני עליי' לא עירבו בפ"ע א"כ בני עליי' גופייהו אסרי אהדדי ומ"ש אח"כ דבגובה י' למרפסת היינו אפילו לכלים ששבתו בעלייה הוא נכון דהא הא דגובה י' למרפסת איתא ברישא דאמרינן עלה בד"א כשעירבו וכשעירבו בני עליי' מותרים אפילו לכלים ששבתו בעליי' ובני החצר אסורים אפילו מכלים ששבתו בחצר לפי שגם הם עירבו וס"ל השתא דבעירבו אינם רשות אחת אכן מ"ש דבפחות מי' לחצר דוקא לכלים ששבתו בחצר לא ידעתי טעמו דכיון שעירבו בני החצר לעצמם אע"ג דלא מקרי בית אלא חצר הא מותרים בחצר בכלים ששבתו בבית ומה יגרע זה ומ"ש אח"כ דבלא עירבו הוו כולן רשות א' לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בעליות משמע דר"ל דבאמת בני עליי' אסורים משום דכלים שלהן שבתו בבתים שלהם ומ"ש משא"כ בעירבו בכלל העליות מקרי משמע לכאורה דר"ל דהוי כבתי העליות אבל זה א"א דאמאי יהי' כבית הא אין בו דיורין ולא הוי אלא כחצר לעליות והול"ל משום דשכיחי מאני דבתים בחצר ואפשר גם כוונתו כן ומ"ש אח"כ אבל בסיפא וכו' כבר כתבתי שאין טעמו מובנת לי דבעירבו ודאי מותר גם כלים ששבחו בבית ובלא עירבו אין מותרין אלא בכלים ששבתו בחצר ולא ששבתו בבית דאינהו גופייהו אסרי אהדדי וע"ק לי דלפי פירושו אין היתר כלל לבני עליי' כשלא עירבו יותר מכשעירבו ולא הו"ל לברייתא לומר אלא כשלא עירבו בני החצר והא דכשלא עירבו בני עליי' אינהו גופייהו אסרי אהדדי זה לא נזכר בברייתא כלל והוא פשוט ואין זה נכלל בכלל מה שאמרה הברייתא כולן רשות אחת הן דמשמע דמותר כל אחד להשתמש ברשות חברו והנלענ"ד בביאור דברי התוס' דהא ודאי משמע להו דאנשי עליי' משתמשים כלי בתים ואנשי החצר נוכל לומר דמשתמשים בכלים ששבתו בחצר וכמ"ש מהרש"א וגם משמע להו דלא עירבו היינו אותן שבאו להשתמש בשל חברו דבהו יש לחלק בין עירבו דשכיחי מאני דבתים בחצר אסורי להשתמש בשל חברו ובלא עירבו דלא שכיחי מאני דבתים בחצר מותרים אבל רשות שבאו מרשות השני להשתמש בתוכם אין חילוק בין עירבו או לא דלא גזרינן שמא יקחו כלי בתים של רשות השני ויביאום לרשותם וכמ"ש רש"י (דף צ"ב ע"א) ד"ה וא"ת לכן בגבוה י' ניחא להו דלא עירבו בני חצר מותרים להשתמש בו כלי חצר ומבני עליי' לא מיירי וממילא ידענו שאם גם הם לא עירבו אסורים להשתמש כלל דאינהו גופייהו אסרי אהדדי שהרי בכלי בתים משתמשים ואם הם עירבו מותרים גם הם להשתמש שם אבל בפחות ששייך לבני חצר וכשלא עירבו בני עליי' מותרים גם הם להשתמש שם קשה להו אמאי והא בכלי בתים משתמשים ודו"ק:
שם ד"ה וכלים וכו' אפילו שבתו בבית נמי וכו'. עיין במהרש"א עד בלא עירבו חצרות כו' דאל"כ אפילו שבתו בחצר נמי לא וק"ל כצ"ל:
שם ועוד דרב פסק כר"ש וכו'. הקשה מהרש"א מנלן דר"ש פליג אהא דקתני ובמבוי אסור ע"ש ולענ"ד אפשר לומר דפשיטא להו דטעמא דבמבוי אסור משום דאסור לטלטל מחצר לתוכה וכמ"ש לקמן וממילא ר"ש דפליג ומתיר לטלטל מחצר לתוכה כלים ששבתו בחצר גם במבוי מותר דליכא טעמא לאסור ולא חידשו בתירוצם אלא דסייעתא שמביא הוא בדרך זה ודו"ק:
שם גמרא מהו דתימא וכו'. לכאורה לא שייך זה אלא לשמואל ור"י דר"ש מתיר אפילו עירבו אבל לרב דלר"ש דוקא לא עירבו ע"כ רבנן בלא עירבו פליגי וצ"ל דה"פ מ"ד רבנן דוקא בעירבו פליגי וע"כ ר"ש גם בעירבו מתיר קמ"ל דרבנן גם בלא עירבו אסרו וא"כ אמרינן להיפך דר"ש דוקא בלא עירבו מתיר ודו"ק:
שם תוס' ד"ה מ"ד וכו' ומיהו מחצר לחצר וכו'. עיין במהרש"א עד וק"ק וכו' ולענ"ד נראה ליישב דלשמואל ור"י דמוקי לדר"ש גם בעירבו מ"מ רבנן אסרו גם בלא עירבו מטעם דהוי מבוי כמו קרפף וכמ"ש התוס' לקמן וא"כ אפשר לומר דמחצר לחצר דמותר לרבנן דוקא בלא עירבו ולא בעירבו דגזרו והא דאמרינן מותר לטלטלן בחצר בלא עירבו קאי משא"כ לפי ה"א זו דרבנן דוקא בעירבו פליגי ע"כ בחצר מותר קאי אעירבו ואפילו מחצר לחצר דלא גזרו ודו"ק:
שם ואע"ג דרבנן דג' חצרות גזרו וכו'. עיין במהרש"א ונ"ל דרצה ליישב דמה קשיא להו ואע"ג דבג' חצרות גזרו הא כבר כתבו התוס' בע"א ד"ה אמר רב דשמואל גזר בג' חצרות וכאן לא גזר וע"כ שיש איזהו סברא לומר כן וא"כ גם לרבנן אפשר לומר סברא זו לכן כתב דמ"מ יהי' סברות הפוכות ונ"ל דאין ר"ל דרבנן ור"ש יהי' סברות הפוכות דכבר כתבתי דלפי ה"א זו א"א לומר דלר"ש דוקא לא עירבו אלא ר"ל סברא דרב לר"ש לפי האמת יהי' סובר סברת ה"א זו לרבנן ותקשה לרב ממ"נ אי ס"ל דכאן שייך לגזור טפי האיך יהי' ה"א לומר דרבנן דוקא בג' חצרות גזרו וכאן לא גזרו ואי ס"ל דשם שייך לגזור טפי האיך ס"ל לפי האמת לר"ש דשם לא גזר וכאן גזר כנ"ל לפרש כוונתו אכן לענ"ד אפשר לומר דהכי קשיא להו להתוספות כיון דלפי ה"א זו גם רבנן גזרו וע"כ ס"ל שגם כאן שייך לגזור ואפ"ה לא גזרו בחצר ובג' חצרות גזרו אע"ג דהוי חצרות ודו"ק: