גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף עה:
תוס' ד"ה עד כאן וכו' ולא עירב אין האיסור וכו' כצ"ל:
שם וי"ל דהוה מפרש כר"י וכו'. כ' מהרש"א לאו ממש כר"י וכו' ע"ש והוא פלא בעיני לומר דשמואל ור"י החליפו שיטתן דלשמואל דאמר אין ביטול רשות מחצר לחצר מבטלין ולר"י דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר אין מבטלין וגם לא ידעתי מנ"ל הא הא שפיר י"ל דר"י ס"ל שגם לרבנן מבטלין בנתנו עירובן בחיצונה וכן בנתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מן הפנימית אלא דבשכח אחד מן החיצונה ס"ל לרבנן דא"צ ביטול להתיר הפנימית והפנימית מותרת בלא ביטול ומ"מ להתיר החיצונה מועיל בטול וכן ס"ל לאביי אליבא דשמואל בזו לפנים מזו ולכן שפיר אמר אביי סתמא דמבטלין והיינו במקום שצריך ביטול ולא מיירי במקום שמותר בלא ביטול אבל לרבא אליבא דשמואל לרבנן לעולם אין מבטלין כי בנתנו עירובן בחיצונה או בשכח א' מהפנימית לא מועיל ביטול ובנתנו עירובן בפנימית ושכח א' מהחיצונה א"צ ביטול. גם מה שהקשה דאימא אביי אליבא דר"ע אמר למלתיה לענ"ד לק"מ דאביי סתמא אמר דלשמואל מבטלין וגם מדייק ממלתיה דשמואל דמבטלין כמ"ש התוס' (דף ס"ז ע"א) ד"ה שכח ואביי מפרש לה בכל ב' חצרות זו לפנים מזו ולכן הקשו שפיר שיהי' בעיקר פלוגתייהו דביטול רשות מחצר לחצר שמואל כר"ע ודו"ק:
שם רש"י ד"ה י' בתים וכו' הפתוחין לחצר לערב וכו' כצ"ל:
שם ד"ה זה בא וכו' ועירב באמצעי חצר האחרת אין וכו'. נ"ל שתיבות חצר האחרת מיותר או צ"ל עם או כמו חצר האחרת ותיבת אין צ"ל ואין: