גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף לג.
ד"ה והא אי בעי וכו' ונראה דלאו מושיט הוא וכו'. כתבו מהרש"א ומהר"ם דלא שייך מושיט אלא בד"א ולא יותר ע"ש ואנכי לא מצאתי חילוק במושיט בין ד"א ליותר מד"א לא בגמרא שם ולא ברמב"ם פי"ב ופי"ג מה' שבת ובדברי מהרש"א אפשר לפרש דר"ל דטפי מד"א אין דרך להושיט אלא להעביר אכן גם זה לא נמצא שם ועיין בריטב"א שמפרש דמושיט לא הוי אלא כשעומד במקומו ומושיט ממקום שהוא לחברו שעומד במקום השני ואם אחד מתנאים אלו הוי מעביר ע"ש ולפ"ז כאן אפשר לומר אע"פ שיכול לילך למקום העירוב ולעמוד שם ולהושיטו למקום שביתתו מ"מ כיון שצריך להושיטו לחברו דוקא ולפעמים אין לו אחר שם אין בידו להושיטו והוי מעביר וע"ע בריטב"א שתמה על דברי התוס' מ"ש דמעביר חייב אפילו זה כנגד זה דהיינו דוקא לר"ע דס"ל מהלך כעומד דמי ואנן קיי"ל מהלך לאו כעומד דמי ואפילו בדיוטא אחת פטור ודו"ק:
שם ד"ה אי דאית וכו'. עיין מהר"ם עד האילן אלא ע"כ משום וכו' כצ"ל: