אור ברסלב
גנזי יוסף עירובין › דף ב.

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

עירובין · דף ב.

עירובין

רש"י ד"ה מבוי דכל וכו' שהרי כאן וכו'. משמע דאלו הוי תני מקודם שיעור מבוי הוי שייך למתני פסולה ולפ"ז לפי מ"ש מהר"ם בתוס' ד"ה מבוי לכאורה הוי סברת התרצן בהיפך מסברת המקשן שהקשה דכיון דתני דומיא דסוכה הו"ל למתני פסולה והתרצן השיב דכיון דלא תני מקודם שיעור הכשר מבוי כדי שיהי' דומיא דסוכה לא תני פסולה ויש לכוין קצת דהשיב דאע"ג דתני דומיא דסוכה כיון דעי"ז הי' מוכרח שלא לשנות מקודם שיעור הכשר מבוי לא שייך למתני פסולה ודו"ק:

שם תוס' ד"ה סוכה וכו'. עיין מהר"ם עד ולכך הקשו דלשנא וכו' כצ"ל: (שם) רש"י ד"ה והא כי כתיב וכו' ופתח היכל וכו' עיין במהרש"א עד ולתירוץ קמא וכו'. גם בדברי התוס' שם לעיל מזה ד"ה ואב"א כתבו בשם ריצב"א דפריך היכי שאינו גבוה אלא ה' נימא דאפילו רוחב כ' הוי פתח ומבואר דסברא היא דבשביל הגובה נמעט ברוחב ודו"ק:

שם תוס' ד"ה אשכחן וכו' ותירץ הר' נתנאל וכו'. עיין מהר"ם עד ול"נ דגם זה וכו' לכאורה אינו מובן הא בלא"ה הביא בגמרא לימוד דמשכן אקרי מקדש ונ"ל דמשמע ליה דמקרא זה אין הכרח דאיכא שום נ"מ לדינא ולכן הוכרחו התוס' לומר דהכא ל"צ קרא וכו' וההוא דחולין וכו' ולא כתבו כיון דע"כ איכא קרא ילפינן מינה המסתבר אע"כ דאין מכאן הכרח ולא הביא בגמרא פסוקים אלא לראי' דאפשר לפרש כן הלשון אבל פסוק ושחטו משמע דבא למילף לדינא וילפינן מינה למקדש כיון דאקרי משכן וגם דבר מה למשכן מדאקרי מקדש ודו"ק:

שם ד"ה שלמים וכו' וא"ת וכו'. עיין בתוספות יו"ט פ"ג דתמיד מ"ז ובמהרש"א יומא (דף כ"ט ע"א) בתוס' ד"ה אלא ודו"ק:

שם כדתנן בתמיד (דף ל' ע"ב) כצ"ל ותיבת נשחט (שם ע"ב):

ד"ה בין לרבנן וכו' עיין במהרש"א מצינו ימין שנקרא יד כצ"ל כמו שהוא לפנינו בתוס':

שם גמרא והא כתיב וקומה חמש אמות. נ"ל דלפירוש ראשון דרש"י לא קשה לו מקרא דוקומה חמש אמות דפ' תרומה דאפשר לפרש אשאר ג' רוחות ולא ארוח מזרחית אלא דמקשה מקרא דוקומה ברוחב חמש אמות דפ' ויקהל דקאי אמסך שער החצר ודו"ק:

שם תוס' ד"ה ואב"א וכו' וא"ת מאי פריך וכו'. עיין במהרש"א עד שאני היכל דה"ל אמלתרא וכו' וה"ה שהי' יכול לומר דה"ל צורת הפתח אלא ר"ל דמלבד צה"פ שהי' יכול לומר ארוחב הי' יכול לומר אגובה גם דה"ל אמלתרא אבל בדבור שאח"ז שכ' שאני אולם דאית לי' אמלתרא ע"כ אמלתרא נקיט דמצה"פ פרכינן בגמרא בין ברוחב ובין בגובה ומשני דאליבא דרב קיימינן ולא בא מהרש"א אלא להוסיף אמלתרא ודו"ק:

שם ואין נראה למקשה וכו'. עיין במהרש"א אבל בגובה ואינו נמוך וכו' כצ"ל:

שם גמרא דלתות היכל לצניעותא בעלמא וכו'. לכאורה אינו מובן דמנ"ל דלצניעותא בעלמא עבידן ומה בכך מ"מ לא אשכחן דנקרא פתח במדה זו בלא דלתות ומנ"ל דבלא דלתות נקרא פתח במדה זו ונ"ל דפסיקא להו דמדינא לא צריך דלתות להיכל כמו גבי משכן שלא הי' דלתות אלא לצניעותא עבידן וכן צ"ל דברי התוס' שכתבו דצה"פ לא הוי אלא משום נוי ומדינא לא צריך צה"פ כמו גבי משכן שלא הי' צה"פ וכמ"ש התוס' בד"ה ואב"א דהכלונסות שהיו ע"ג ווי העמודים היו מן הצד אבל ק"ל דמאי הקשו לעיל דשאני פתח החצר דהוה לי' צה"פ דאם פתח החצר הי' לו צה"פ מנ"ל דבפתח היכל הי' הצה"פ לנוי אלא דבלא זה קשה דמשמע מדבריהם דדוקא פתח החצר הי' לו צה"פ אבל לעיל ע"א דמקשה והא במשכן כתיב ניחא להו כפירש"י דנימא דוקא גבוה י' ולא קשה לה שהי' צה"פ דהמסך הי' על העמודים וצ"ל דמשמע להו דכיון דלא כתיב שם ווין לא הי' המסך אלא מכותל לכותל ולא הי' תלוי על העמודים ולא הי' צה"פ ופתח היכל רמי לפתח אהל מועד שבמשכן ולכן אפילו אם הי' בפתח חצר צה"פ מ"מ א"צ צה"פ בפתח היכל אלא שהי' שם לנוי ואפ"ה קרי לה הכתוב פתת אפילו בלא צה"פ ודו"ק:

שם תוס' ד"ה אלא מעתה וכו' הי' לו לעשותו שוה לאולם. ר"ל דהי' להם לעשות מבוי שוה לאולם ובזה יובנו דברי מהרש"א ע"ש ולפי פירושו הפירוש בדברי התוס' דאי אמרינן דמהני צה"פ לגדול ביותר א"כ גם כשהוא שוה לאולם יועיל צה"פ ובאמת פתח אולם אינו קרוי פתח. ויש ט"ס במהרש"א וצ"ל דלא תיהני לי' אמלתרא ודו"ק:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה