גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
סוכה · דף מו.
ד"ה דכל אימת וכו' דהכא הרי מונחין ועומדין. כ' מהר"ם ר"ל וכו' לא שייך לברך לשמור חוקיו וכו' ע"ש ולא הבינותי דא"כ איך סיימו ע"ז ומסתברא דמברכין לשמור חוקיו בלא טעם ונלענ"ד דמ"ש התוס' דהכא הרי מונחין ועומדין הוא ליתן טעם דלא שייך לברך להניח וע"ז סיימו ומסתברא דמברכין לשמור חוקיו וכ"כ הר"ן בשמם ע"ש וצ"ל דהתוס' ס"ל דכל אימת דמשמשי היינו אפילו לא הזיזו ממקומן לכן לא מסתבר לברך להניח וגם ס"ל דהא דמברכין לשמור חוקיו היינו על חוקת תפילין שהיה עליו עד עתה אפילו אי לילה ומן תפילין ועיין בר"ן ובב"י ס"ס כ"ה ודו"ק ואין להאריך:
שם ד"ה הרואה וכו' ועוד יש לפרש וכו'. עיין במהרש"א עד דהא באחר הרואה קיימינן וכו' ולא הבינותי דהא בחנוכה אחר הרואה מברך שהחיינו ואע"ג דאמרינן לעיל דהעושה סוכה לאחר אינו מברך שהחיינו היינו לפי האמת שלא תקנו על הראיי' שום ברכה אלא על גוף המצוה לא שייך לברך כשעושה לאחר שהוא לא ישב בה אבל לפי סברת התוס' בקושייתם שיברך על הראיי' והראיי' הוא שלו שהוא עצמו הוא הרואה אע"פ שאין הנרות והסוכה שלו מ"מ כיון שרואה אותם שייך לברך שהחיינו ואה"נ כשעושה סוכה לעצמו שישב בה בשאלה אע"פ שאין הסוכה שלו מ"מ כיון שהמצוה שלו מברך שהחיינו ואפשר עוד לומר דקודם סוכות שאין זמן מצותה עדיין לא שייך לברך מי שאינו שלו משא"כ בנר חנוכה בחנוכה וסוכה בסוכות שייך לברך שפיר על הראיי' אע"פ שאינה שלו כנלענ"ד: