אור ברסלב

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

סוכה

יומא

דף ב.

תוס' ד"ה דאורייתא וכו' א"נ אי הוה תני ימעט וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד נראה לפרש דלא כתבו התוס' לעיל דלא חייש בדרבנן אלא שמא לא יעשה התקנה וסמך א"ע דמסתמא יעשה התקנה ואז יעשה כדינו אבל בנר חנוכה שיש חשש טעות בדברי התנא גופי' והרוצה לעשות כדברי התנא יבא לידי טעות ולא יעשה כדינו יש לתנא להזהר בדבריו שלא נבא לידי טעות בדבריו גופיה:

שם ד"ה אמר רבה וכו' דאמר רבה הסוכה פסולה וכו'. עיין מהר"ם ולא הבינותי איך אפשר לומר לרבה דמשנתינו ר"ל עשרים אמה עם עובי הסכך דא"כ נתת דבריך לשיעורין דפעמים שהסכך עב ופעמים דק והא ודאי דההכרה תלוי במה שהיא גבוה מבפנים ואם נאמר דשלטא עינא מבפנים עשרים אמה פחות רביעית אמה א"כ כשעובי הסכך יותר מרביעית אמה יהא כשר ואם ר"ל מעט פחות מעשרים ועשרים אמה דמשנתינו היינו עם מעט מעובי הסכך א"כ נימא דאם הסכך נכנס לתוך הסוכה יותר מכל שהו כשר ובעירובין לא חילק במקצת סכך בתוך עשרים דפסול אפילו הסכך עב מאוד והרבה ממנו בתוך עשרים ודו"ק:

שם ורבה גרסינן וכו'. עיין מהר"ם עד א"כ ע"כ המחיצות נמי גבוהות עשרים וכו'. ר"ל דמשמע ליה דמסתמא אין הסכך גבוה מהמחיצות ולפי האמת אמרינן דמ"מ אפשר שהסכך יהא מונח על המחיצות וממילא יהי' הסכך גבוה מהמחיצות:

דף ג.

רש"י ד"ה ור' יהודה וכו' ובניה על מקום השלחן וכו' ראשו ורובו ושלחנו אמרינן וכו' כצ"ל נ"ל ועיין ברא"ש:

שם תוס' ד"ה דאמר וכו' מיהו שמעתא דהתם וכו'. עיין מהר"ם עד דבלא קושיא זו ע"כ וכו' אפילו מדאורייתא וכו' כצ"ל. וע"ע שם עד ומינה מייתי ראי' וכו'. נ"ל דר"ל מדאמרינן דאע"ג דאמרו ב"ש א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך אפ"ה אין הלכה כמותם ממילא שמעינן דדברי ב"ש אינם כלום נגד דברי ב"ה:

שם ד"ה ואין וכו' העירוב חלקם שיש להם וכו' כצ"ל:

דף ג:

ד"ה ואין עושין וכו' לר"מ וכו'. עיין מהר"ם עד דר"מ ס"ל וכו' כצ"ל:

שם בא"ד א"כ וכו' בסוף ד"ז כאן הס"ד ואח"כ צ"ל דהא לחייא בר רב וכו' צ"ל דלחייא בר רב דס"ל וכו' כצ"ל והוא דבור בפ"ע:

דף ד.

ד"ה בית וכו' ומשום דמייתי ליה וכו' עיין במהרש"א עד ולא א' ומ"ה טעו וכו' במטל בפירוש כצ"ל:

שם ד"ה והוצין וכו'. עיין מהר"ם עד מהאי טעמא אע"ג דהשתא וכו' ד"ה אמר רבה וכו' כצ"ל:

שם רש"י ד"ה על פני וכו' אבנים וטיט הס"ד ואח"כ מה"ד אם יש וכו' וכ"מ במהרש"א ע"ש:

שם גמרא ובנה בה אצטבא וכו'. עיין במהרש"א עד ולפי' ר"י גיאות ניחא וכו'. ולא הבינותי דאע"ג דהרא"ש חולק על הר"י גיאות לדינא וס"ל דאפילו גבוה י' כשר כשאינו רחוק ד"א מן הכותל מ"מ יכול להיות שאין דרך לעשותה גבוה י' ומ"מ אם אירע דעביד הכי ס"ל דכשר:

דף ה.

תוס' ד"ה מסגרתו וכו'. עיין מהר"ם עד א"כ ה"ה כל טבלא וכו' אי טמאה אי לא וכו' משלחן דליטמא ליה וכו' היינו יכולין לתרץ וכו' כצ"ל:

דף ה:

ד"ה תפשת וכו' והכא וגבי תשלומין וכו' כצ"ל נ"ל. ור"ל בין הכא ובין בפ"ק דר"ה ובחגיגה דמיירי בתשלומין:

שם גמרא אלא מבית עולמים גמר וכו'. עיין במהרש"א עד עם סככה קאמר לעיל דמפסקי רשותא והכא דליהוי תוכה רשות אחרת כמו סוכה קאמר דלא וכו' כצ"ל:

דף ו.

תוס' ד"ה גפן וכו' במידי דשתיה דאמרינן וכו' דשעוריה בהכי דאי אפשר וכו' כצ"ל נ"ל. ועיין בתוס' עירובין (דף ד') ד"ה גפן. עיין במהרש"א עד שיעור עלין ולולבין וכו' כצ"ל. ועיין במהר"ם בד"ה וקשה לר"ת וכו' עד דאם אכל לולבי וכו' יצאו יין כשיעור וכו' ואם יצאו יין מהכוס וכו' כצ"ל:

דף ו:

ד"ה ד"ת וכו' וא"ת כיון דאתא וכו'. עיין במהרש"א עירובין (דף ד' ע"ב) בתוס' ד"ה ד"ת ומ"ש שם בעזה"י:

שם ד"ה ור"ש וכו' בההוא שמעתא דר"ש ור"ג דפליגי וכו' כצ"ל נ"ל. ור"ל דבין ר"ש דס"ל דבעינן ד' דפנות ובין ר"ג דפליג אר"ע ופוסל סוכה בראש העגלה ס"ל דדירת קבע בעינן אלמא דחג טעמא הוא וממילא ר"ע דפליג אר"ג פליג גם אר"ש:

שם משום דמצוות קרינן וכו' מצות כתיב וכו' כצ"ל וכן בכל הדבור: (שם) ד"ה בדורשין וכו' ור' יונתן לישנא וכו' א"כ האיך אתי למניינא וכו' כצ"ל:

דף ז.

רש"י ד"ה ויעמידנו וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם והציור לפי פי' מהרש"א למשמעות פירש"י שלפנינו כזה והיינו במקצוע צפונית מערבית או מזרחית דרומית כזה וצ"ל כשהמחיצות מזרחית צפונית וכמ"ש לעיל בד"ה כנגד היוצא ולפי דברי בעה"מ הציור כזה או כזה וז"ש מהרש"א במערב בשוה לסוף דופן צפונית [ר"ל מכוון נגד סוף דופן צפונית או בדרום מכוון נגד סוף דופן מזרחית. ולפי מהר"ם הציור כזה והיינו צפונית מערבית כשהמחיצות מזרח ודרום או

כזה במקצוע מזרחית דרומית כשהמחיצות מערב צפון ובפנים נדפסו הציורים בטעות:

שם ד"ה וכן לשבת וכו' סמוך לפתחו וכו'. ולא ניחא לו לפרש אפילו רחוק מפתחו לענין לטלטל בתוכה דמשמע לי' לפרש גם בסוכה שאין בה יותר מד' אמות דבלא"ה מותר לטלטל בתוכה:

שם ד"ה ואלו סוכה דשבת וכו'. עיין במהרש"א ואלו סוכה דשבת כו' נהי וכו' כצ"ל:

דף ז:

תוס' ד"ה סיכך ע"ג מבוי וכו' דמדאורייתא בלא לחי שרי. נ"ל דר"ל דהא מ"מ לאו ר"ה גמורה היא שאינה רחב ט"ז אמה וכרמלית היא ומדאורייתא מותר לטלטל בתוכה בלא לחי אפילו בב' מחיצות לבד אכן מדברי רש"י לעיל ע"א ד"ה ואלו סוכה שכ' והזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב משמע דתלי בהא שנעשה רה"י מדאורייתא לחייב הזורק לתוכה ולשיטת רש"י א"ש במבוי מפולש אע"ג דלא קיי"ל כר' יהודה דמשתרי בלחי וקורה מ"מ הזורק לתוכה חייב למ"ד לחי משום מחיצה כדאיתא בהדיא בעירובין (דף י"ב ע"ב) אלא דאפ"ה מדרבנן אסור לטלטל בתוכה לרבנן דר' יהודה אלא דהתוספות לא ניחא להו לדמותה לחיוב הזורק לתוכה אלא להכשירה לטלטל ומדברי הק"נ אות נ"ד נראה דלמ"ד לחי משום מחיצה ניתרת מבוי מפולש בלחי לכ"ע ולא נראה כן מדברי הגמרא שם וגם הוא תמוה דהא בפירוש נחלקו ר"י ורבנן גם בלחי וגם רב יהודה ס"ל לחי משום מחיצה ופסק (בדף פ"א ע"ב ובדף צ"ה ע"א) כר' יהודה בעירובין ולא במחיצות אלא ע"כ כמ"ש וענין קו' מהרש"א עיין בק"נ שמיישב על נכון:

שם ד"ה סיכך ע"ג פסי ביראות וכו' מ"מ כיון דמדאורייתא וכו'. לשיטתם דלעיל אזלו אבל לשיטת רש"י לק"מ דמ"מ משוה לה רה"י מדאורייתא לחייב הזורק לתוכה ולשיטתם צריך לחלק בין פסי ביראות למבוי דלא מועיל בלא לחי אע"ג דמדאורייתא מותר לטלטל בלא לחי מ"מ ג' מחיצות גמירי בסוכה וצריך תיקון המועיל לטלטל מדרבנן אבל פסי ביראות כיון דאיכא יותר מב' מחיצות מותר לסוכה במאי דמותר לטלטל מדאורייתא כנ"ל: (שם) גמרא וצריכא וכו'. נ"ל דאי אשמעינן וכן לשבת ולא הנך תרתי לשיטת רש"י פשיטא דא"ש דה"א דוקא בשתים כמין גא"ם אבל במפולש לא אמרינן מגו דב' מחיצות כהלכתן גמירי ולא מפולש וגם לשיטת התוס' אפשר לומר דמ"מ כיון דאין המחיצה שלישית אצל הסכך לא מועיל דבעינן מחיצות כהלכתן אצל הסכך ולא אמרינן מגו אע"ג דהוי מחמירתא לקולתא אע"ג דהברייתא דלעיל ע"א לא הוצרך לאשמעינן מחמירתא לקולתא אמורא צריך לפרש יותר:

שם תוס' ד"ה כולהו וכו' ש"מ דרגיל וכו'. עיין במהרש"א עד אלא דר"ל וכו' ונ"ל דכוונתו דכמו שמדייק למאן דאית ליה דלרבנן בעינן דירת עראי ור"ל באופן שאדם עושה דירתו גם דירת עראי לר"י בעינן דירת קבע אע"פ שאפשר לדחות דאע"פ שמכשיר למעלה מכ' אע"פ שאין אדם עושה דירתו דירת עראי מ"מ מכשיר גם דירת עראי ממש וע"כ דמשמע להגמרא דאי הוי מכשיר דירת עראי ממש לא הי' מכשיר למעלה מכ' א"כ ה"ה לאביי דלית ליה דלרבנן דירת עראי בעינן מ"מ לר"י דמכשיר למעלה מכ' משמע להגמרא דס"ל דירת קבע בעינן כנ"ל בכוונתו אכן אינו מובן לי דלרבא דס"ל דלרבנן דירת עראי בעינן פוסלים באופן שאין אדם עושה דירתו דירת עראי משמע שפיר דלר"י דמכשיר באופן שאין אדם עושה דירתו דירת עראי ס"ל דירת קבע בעינן אבל לאביי דס"ל שגם רבנן כיון דמכשרי מחיצות של ברזל שהיא דירת קבע היו מכשרי גם למעלה מכ' אע"פ שאין אדם עושה דירת עראי וצריך טעם אחר להא דפסלו רבנן למעלה מכ' אפשר לומר שגם רבנן ס"ל כר"י בהא דכשר בין דירת עראי ובין דירת קבע אלא דלא ס"ל אותו טעם האחר ולכן מכשיר למעלה מכ' ולכאורה הי' אפשר לומר דהתוס' דייקו וכתבו ש"מ דרגיל לעשות סוכתו דירת קבע ולא כתבו שצריך לעשות דודאי יש לדחות כמ"ש אלא דמ"מ נשמע דרגיל לעשות כן אכן ברא"ש ריש פרקין מבואר דס"ל דאביי מודה באמת לרבא ע"ש ואפשר שזהו ג"כ כוונת התוספות במ"ש לעיל אבל מ"מ אמת הוא וכו' וכן כוונתם גם כאן במ"ש ש"מ דרגיל וכו' ור"ל מדלא דחי דלמא כדאביי וכאידך אמוראי דלא אמרו כרבא משמע דס"ל להגמרא דבאמת מודה אביי לרבא ודו"ק:

שם ד"ה העושה וכו' ולא מסתבר כלל וכו'. עיין במהרש"א עד דלא מסתבר כלל לפרש דאלא מעתה וכו' דלא פליגי וכו' והלשון דחוק ונ"ל דתיבת אלא מעתה שהוגה בדפוס הוא מיותר וכוונתו דלא מסתבר כלל לפרש דלא פליגי אלא בהך סברא דניידא כפירש"י ויותר נ"ל דצ"ל דלא מסתבר כלל לפרש כן דאלא מעתה וכו' לא פליגי וכו' ויהי' כלשון התוס' שכתבו דאלא מעתה:

דף ח.

גמרא א"ל מר קשישא וכו'. עיין במהרש"א עד וי"ל מאן דאית ליה וכו' וצ"ל דרב אסי דאית לי' בשש חומשין לא דק אה"נ דה"מ לשנויי דד' גברי בג' אמות יתבי ומקום גברי קחשיב אלא דלא ס"ל סברא זו וס"ל דגברא באמתא יתיב:

דף ח:

תוס' ד"ה ריבועא וכו' ודבר תימה וכו'. עיין מהר"ם עד ממה שנשאר כצ"ל:

דף ט.

ד"ה ואם עשאה וכו' ולא נ"מ וכו' ר' מהר"ם משמע דהכא נ"מ וכו' ע"ש ולא ידעתי מהיכי משמע ליה כן דהא אפשר לפרש מ"ש התוס' אלא היכי דפליגי וכו' ולא נ"מ וכו' ר"ל אלא דוקא היכי דאיכא תרתי אבל כאן אפילו לא נ"מ מ"מ כיון דלא פליגי תנאי לא שייך להקשות וכוונתם להורות ששני התירוצים אמת דתרוייהו בעינן:

שם ד"ה מנין וכו' ור"ת מפרש וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד מ"ש הרא"ש והאי דאסירי עצי סוכה היינו דוקא הסכך הוא ענין בפ"ע ודברי עצמו הם ולא דברי ר"ת ועיין בק"נ אות ע':

דף ט:

ד"ה הא וכו' התם מיירי כשאין התחתונה וכו'. ומ"מ הא דאמרינן פעמים ששתיהן כשרות כגון שתחתונה חמתה מרובה מצלתה וכו' היינו שהיא חמתה מרובה מצלתה מצד עצמה אבל פשיטא שע"י עליונה שהיא צלתה מרובה מחמתה ע"כ גם התחתונה צלתה מרובה מחמתה אלא דמ"מ לא הוי ב' סככים עי"ז אא"כ התחתונה מצד עצמה צלתה מרובה מחמתה כדלקמן (ריש דף י') וה"נ קיימא עליונה בתוך עשרים אין פירושם שוה דפעמים פירושו תוך עשרים לארץ ופעמים פירושו תוך כ' לגגה של תחתונה כמו שפירש"י לקמן:

דף י.

רש"י ד"ה וקיימא עליונה בתוך כ' לגגה של תחתונה וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד אפשר עוד לומר דהיכי דעסקינן להכשיר תחתונה מפרשינן בתוך כ' לארץ והיכי דלא עסקינן אלא להכשיר עליונה מפרשינן בתוך כ' לגגה של תחתונה וכאן דתחתונה פסולה ולא מכשרינן אלא עליונה פירש"י בתוך כ' לגגה של תחתונה וממילא אין חילוק אם הוא גם תוך כ' לארץ או לא ודו"ק:

שם תוס' ד"ה פירס עליה וכו'. עיין במהרש"א עד כמו שפירשתי לעיל וכו' ואין זה חסר מדבריהם וכו' כצ"ל:

שם לדחות פיריב"א וכו'. עיין פיריב"א בטור סי' תרכ"ו בשם אבי"ה דס"ל דבסוכה שתחת האילן אפילו הסוכה צלתה מרובה מחמתה והאילן חמתו מרובה מצלתו פסולה ע"ש ויובנו דברי מהרש"א דהחכם השואל הקשה לו דאם פסול מחובר חמיר מסוכה שתחת סוכה היאך ילפינן לה מבסוכת תשבו כמו סוכה שתחת סוכה וגם כ' לתרץ קו' מהרש"א דלעיל דהתוס' לא כתבו כאן דאם צל הכשר מרובה מחמתה אע"פ שגם צל הפסול מרובה מחמתה כשרה אלא בסדין שאין בה פסול סוכה תחת סוכה שאין בינו לסכך י' טפחים אבל גבי אילן כיון דילפינן לה מבסוכת תשבו מיירי כשיש בין הסכך לאילן י' טפחים לכן אם צל האילן מרובה מחמתו פסול אפילו גם צל סכך הכשר מרובה מחמתו וע"ז סובב תשובת מהרש"א אליו:

דף י:

גמרא הנ"מ וכו'.

עיין במהרש"א ולענ"ד נראה עוד דפשיטא ליה דכילה דגבוה י' דהוי אהל דמי לבית אע"פ שאינו גבוה י':

דף יא.

תוס' ד"ה אי קביעי וכו' ובשניהם וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם ויש ט"ס במהר"ם וצ"ל להוי כקינופות הא ודאי הוי כקינופות וכו' ולענ"ד נראה דהאי ובשניהם קאי לפי התירוץ דמשני לגבי קינופות לא קביעי וכו' דלא משמע להו לפרש דבנין קינופות הוא קבוע טפי מבנין נקליטין אלא שאין בינם אלא דזה יש לו גג וזה אין לו גג ואין בין מקשן לתרצן אלא דהמקשן היה סבר דגג זה לא מעלה ולא מוריד כיון דאינו גבוה י' והתרצן השיב אע"ג דגג לא הוי מטעם זה מ"מ מיחשב עי"ז קבוע ונמצא שיש בשניהם חדא לריעותא וכ"מ מדברי הרא"ש סי' י"ט שאין בין קינופות לנקליטין אלא שזה ד' וזה ב' וכ"מ בש"ע סי' תרכ"ז ס"ג ע"ש:

דף יא:

ד"ה דשלפינהו שלופי ק"ק וכו'. כ' מהרש"א דלא היו גרסי דלא מינכרא עשיי' דידהו ע"ש ונ"ל דר"ל והי' משמע להו דלפי התרצן באמת משום מחובר פסול. אכן לענ"ד הי' לפניהם גירסא שלפנינו אלא דמשמע להו לפי פירש"י שנתקן מן האילן א"כ הוי קציצה מעליא אלא שאינו ניכר ולא שייך בזה פסול דאורייתא משום תעשה ולמ"ה ותירצו דאסמכתא היא דנראה כתולמ"ה א"נ כשמעורה בקליפה הוי תולמ"ה ממש:

שם ד"ה דברי ר"ש וכו' אלא מוחה הי'. ר"ל אלא אדרבה מוחה הי':

דף יב.

רש"י ד"ה אמר לך ר"י וכו'. עיין במהרש"א עד לא קתני בההיא דחוטט וכו' כצ"ל:

דף יב:

תוס' ד"ה באניצי וכו' מדקאמר רשב"א חוץ מפשתן וכו'. עיין במהרש"א עד ניחא ליה בפי' הערוך וכו' כצ"ל:

שם והא דלא קאמר רשב"א וסומכוס ור"מ וכו'. עיין במהרש"א עד ואייתי מדר"מ מטומאת וכו' כצ"ל. ולא הבינותי דאי לפיר"ת לאו הא בהא תליא אמאי אמר רשב"א וסומכוס אמרו דבר אחד מי הוא החולק ואפשר דלפיר"ת דרשב"א מיירי ג"כ בטוה כיון שאמרו דבר אחד ממש אע"פ שלא מצינו חולק שייך דבר אחד ולא קשה להו אלא לפירושם דהשתא דלא אמרו דבר א' ממש אלא דס"ל כהדדי אמאי קאמר אמרו ד"א אם לא מצינו חולק ודו"ק: (שם) דבההוא נמי ה"ק וכו' [עיין מהרש"א ומהר"ם] ור"ל דחוץ מפשתן אדלעיל קאי ולגבי שלש על שלש דאיירי בבגד גם חוץ מן הפשתן איירי בבגד אבל גבי סכך דלא איירי לעיל בבגד גם חוץ מן הפשתן לא איירי בבגד וע"ז סובב הולך קו' מהרש"א ותירוצו ע"ש:

דף יג.

גמרא משום דמשתכח באגמא. נ"ל דלא דמי לאזוב יון אזוב מדברי אזוב רומי דהנך יש שינוי בצורתם מסתם אזוב אבל מרור אין שינוי ביניהם אלא שזה משתכח באגמא:

שם תוס' ד"ה מצות וכו' ותימה וכו'. ר"ל הא אין גז"ש למחצה וכיון דילפינן דצריך שלשה ה"נ נילף דשאינו אגוד פסול:

דף יג:

ד"ה ירקות וכו' חייצי שאר ירקות וכו' כצ"ל.

וע"ש במהרש"א עד חוצץ נמי באהל וכו' כצ"ל:

שם ד"ה אם פסולת וכו'. עיין במהרש"א עד שינוי מעשה ואע"ג וכו' כצ"ל:

דף יד:

גמרא בשלמא לשמואל וכו' מאי מצטרפין לארבעה. עיין מהר"ם עד אא"כ היו טפחיים וכו' נ"ל דצ"ל ד' טפחים אכן באמת אי אפשר שיפסול בארבעה דאם יש ב' נסרים כל א' רוחב טפחיים סכך כשר הם גם לר"מ ואם א' רחב ג' טפחים וא' רחב טפח מ"מ אותו שרחב טפח סכך כשר הוא ולכן דקדק רש"י לפרש שני טפחים של שלשה טפחים דאע"ג דשיעור פסול הסוכה הוא בד' טפחים מ"מ לא משכחת כאן בפחות מששה טפחים:

שם ל"א בשלמא לשמואל וכו'. עיין במהרש"א עד דנקיט מאי מצטרפין לר"י וכו' כן הי' גירסתם בגמרא אלא לר"י וכו' מאי מצטרפין וגי' שלפנינו הוא הגהת מהר"ם ועיין במהר"ם עד אפילו לר' יהודה שייך וכו' כצ"ל:

דף טו.

תוס' ד"ה ר"מ וכו' כך היא מדפסלי וכו' כצ"ל:

דף טו:

ד"ה והא אפשר וכו' ומיהו קשה וכו' עיין במהרש"א עד דהא תירוצא בנכנס ויוצא קיימא. נ"ל דר"ל דלא שייך להקשות דאין דומה שיתבטל אלא כשסכך פסול מכסה חצי הסוכה למ"ד פרוץ כעומד אסור או רובה למ"ד פרוץ כעומד מותר אז אפילו יש סכך כשר יותר ממנו לא נתבטל אבל כשאין הסכך פסול מכסה חצי הסוכה למ"ד אסור או רובה למ"ד מותר אז כשר מטעם צלתה מרובה מחמתה ע"י סכך הכשר וא"צ ביטול וכן צ"ל גם לפי' מהרש"ל ודו"ק: (שם) ד"ה בארוכה וכו' דתנן וכו'. ר"ל דרבנן לא מטמאי אלא אם נשאר ב' ארוכות וקצרה וב' כרעים ולר' נחמי' לאו דוקא נטלה ארוכה ושתי כרעים ונשאר ארוכה ושתי קצרות ושתי כרעים אלא אפילו ארוכה ושתי כרעים או קצרה ושתי כרעים לבד טמאה ומ"ש התוס' דרבנן לא מטמאי בארוכה וב' כרעים ר"ל וכ"ש בקצרה ושתי כרעים כנ"ל:

שם למטה כולה טמאה וכו' כצ"ל וע"ש במהר"ם עד מדרס שחוזרת לטומאה וכו' כצ"ל:

דף טז.

ד"ה מטה וכו' ומ"מ מודה ר"א וכו'. עיין במהרש"ל ומהרש"א לעיל ע"ב בתוס' ד"ה בארוכה כ' עליו שדבריו תמוהים ע"ש ולענ"ד יש לתמוה עוד יותר על מהרש"ל שכ' דדוקא לטומאה מכאן ולהבא והוא תמוה דממ"ש התוס' כדקאמר ומטהרת חבילה וכו' לא משמע כן כלל גם פשיטא היא דאמאי לא תקבל טומאה מכאן ולהבא וע"כ דכוונת התוס' דנטמא למפרע לכן נ"ל דכוונת מהרש"ל לומר מלתא אחריתי ולדינא קאמר וכוונתו לפרש דקיי"ל דדוקא כלי מתכות חוזרת לטומאה ישנה ולא שאר כלים כדאיתא בשבת (דף ט"ז) ולכן קאמר דדינא הוא דדוקא לטומאה מכאן ולהבא ולא למפרע וה"מ כשנתפרקה אדעתא שלא לחברה ואפ"ה כ"מ חוזרת לטומאה ישנה ולא כלי עץ אבל אם מפריקין אדעתא לחברה עוד לא סלקא טומאה מינייהו והיינו לכל מר כדאית ליה לר"א כשחזר וחברה דחזרה לטומאתה ולרבנן אפילו לא חזר וחברה כנ"ל כוונת מהרש"ל ובזה סלקו דבריו כהוגן:

שם ואם נטמאת הכרע וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד גם לפי' זה בעינן גם לרבנן קצרה וב' כרעים דאל"כ לא חזי למידי אלא דאפ"ה אם נטמא כרע א' היא לבדה טמאה והקצרה עם הכרע השני המחוברין לה טהורין ולפ"ז אזלא שמעתין לכ"ע ולק"מ:

שם ד"ה ומיטהרת וכו' מ"מ אי לית לי' טהרה וכו'. משמע מדבריהם דמפץ של גמי אע"ג דמקבל טומאת מדרס לא נעשה אב הטומאה כיון שאין לו טהרה במקוה וצ"ע:

שם ד"ה דלא חזיא וכו' מחשבה לא דמי וכו' כצ"ל:

שם ד"ה בין מלמטה וכו' וי"ס וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד מלשון התוס' שכתבו וי"ס שכתוב בהן בין מלמטה מתוך אוגנו ולא כתבו דלספרים אלו גרסינן בין מלמעלה משמע שגם לגירסא שלנו גרסינן בין מלמעלה אלא דבין מתוך אוגנו בא לפרש בין מלמעלה וכן אפשר לפרש דברי רש"י:

דף טז:

גמרא מהו דתימא וכו'. עיין מהר"ם עד ס"ל דאמרינן וכו' כצ"ל:

דף יז.

תוס' ד"ה בפחות מג' וכו' וי"ל משום דאמרינן וכו'. עיין במהרש"א עד והיינו כר' יוסי בר"י וכו' ר"ל דלר"י בר"י דלא התירו לעולם כל צרכן לא שייך להתיר בשל שתי לסוכה אבל לר' יהודה שהתירו לפעמים כל צרכן שייך להתיר בשל שתי לסוכה. ועיין במהר"ם עד של שתי וערב אינה מחיצה וכו' כצ"ל:

דף יח:

ד"ה סיכך וכו' והא דנקיט הפחית וכו' נ"ל דלפירש"י ניחא להו לשון הפחית לפי שבאכסדרה מיירי שיש מחיצות סביבות האכסדרה וכאן מיירי דאויר פתוח לנגדה קרי לה הפחית אע"ג דמיירי גם כשנעשית כך מתחלה משא"כ לפירושם:

שם דאפילו לרבנן דלית וכו' טפח ואלו השוה וכו' כצ"ל:

שם מיגו דשייך לגבי אכסדרה וכו'. ר"ל דכיון דג' מחיצות דאורייתא לא משמע לי' לחלק בין מפולשת לאינה מפולשת נ"ל. ועיין במהרש"א עד להזכיר רי"ף וכו' כצ"ל. ועיין במהר"ם והציורים בטעות וצ"ל כזה ואח"כ כזה וכוונתו דמשמע לי' לשון פצימין שיש לאכסדרה פצימין בד' זויות ולכן ע"כ נשאר פצים בקרן דרומית ודו"ק:

שם דע"כ בההיא דהתם פליגי. עיין מהר"ם ור"ל דע"כ השוה פצימין דהתם היינו דשוב לא הוי כיש לה פצימין דהכא:

שם רש"י ד"ה רבא וכו' בחודן והן עובי וכו' כצ"ל:

דף יט.

רש"י ד"ה לבראי וכו'. פשוט דהציור כזה ובדפוס

נדפס ציור כזה והוא

העתקה ממהרש"ל ואינו מובן ונ"ל דט"ס הוא במהרש"ל דמ"ש או מן הצד נ"ב כזה שייך לעיל בד"ה דאמר מר ואח"כ צ"ל מ"ש בד"ה לבראי כו' לתוכו אחר שראה כו' כצ"ל ולא בא אלא להוסיף תיבת אחר ונ"ל עוד שצריך להפך הציורים דהציור הזה צ"ל על כנגדו ואפשר שצ"ל כזה ומה שמצייר על כנגדו כזה צ"ל כאן או אפשר דמה שמצייר על כנגדו הוא ט"ס וצ"ל כזה ועל מן הצד צ"ל כמו שהוא בדפוס ועיין בעירובין (דף ט' ע"ב) ברש"י ותו' ורא"ש ובק"נ שם ובט"ז סי' שס"ג ס"ק ו' ודו"ק ואין להאריך:

שם ד"ה מ"ד וכו'. עיין במהרש"א עד מה לי יש בו ז"ט או לא ר"ל דהא אין לו דפנות כהלכתן:

שם):

וה"ק דאף וכו' ר"ל דמ"ש רש"י והא לית בה ז' טפחים בהכשר סוכה ר"ל דז"ט אלו אין בהם הכשר סוכה:

דף יט:

תוס' ד"ה העושה וכו' כיון שיש בה ד' ברוחב. אינו מובן לי דמה ענין יש בה ד' או לא ואפשר ט"ס היא וצ"ל שיש בה לרבע ברוחב ועיין ברא"ש ודו"ק וצ"ע:

עיין בק"נ אות קנ"ט שכ' דלר"א הא דתנן בפ"ז דאהלות כל שפועי אהלים כאהלים היינו כשיש רוחב טפח במקום א' ולא נראה כן מדברי הרמב"ם שפסק בפ"ד מה' סוכה כר"א ובפי"ח מה' טומאת מת ה"ז סתם וכ' כל שיפועי אהלים כאהלים ולא התנה שיהא במקום אחד רוחב טפח וכ"מ שם בפי"ב ה"ז ח' ע"ש ודו"ק וצ"ל שמחלק בין טומאה לסוכה והרא"ש לא כ' אלא דלחכמים דמתניתין סוכה כטומאת אהל ודו"ק ואין להאריך:

דף כ.

תוס' ד"ה של שיפה וכו' דפליגו בשל גמי וכו'. הקשה מהרש"א דלמא מודו חכמים כאן כיון דמוקמינן לה בדלית לה גדנפא ע"ש משמע מדבריו דברייתא דלקמן חוצלות של שעם ושל גמי מיירי בדאית לה גדנפא ולא ידעתי מנ"ל דלא מוקמינן בדאית לה גדנפא אלא מתניתין דכל החוצלות דמשמע אפילו של קנים ס"ל לר' דוסא דטמא טמא מת והוה קשה לן ברייתא דהכא דמתיר ר' דוסא לסכך בהם וע"כ דלא מקבל טומאה כלל לכן מוקמינן המשנה בדאית לה גדנפא וברייתא דהכא בלית בה גדנפא ואפ"ה של שיפה ושל גמי אין מסככין בה אבל ברייתא דחוצלות של שעם ושל גמי מיירי שפיר בדלית בה גדנפא ושעם היא מין שיפה כפירש"י וצ"ל דכוונת מהרש"א דמ"מ אפשר ליישב שגם ברייתא בחוצלות של שעם מיירי בדאית לה גדנפא וכן צריך לפרש דבריו אח"ז שכ' ועוד נראה לקמן מתוך שמעתין וכו' דר"ל דמאי פריך למאי חזיא נימא דמיירי בדאית לה גדנפא וחזי לקבל פירות אע"כ דאין לחלק בשל גמי ושיפה בין אית לה גדנפא או לא וקודם שידענו סברא דחזו לנזיאתא גם באית לה גדנפא קשה למאי חזיא אכן לענ"ד נראה דברייתא דחוצלות של שעם ע"כ בלית בה גדנפא מיירי מדפרט הני ומשמע דממעט של קנים ולא קתני כל החוצלות כמו במתניתין ומשמע דשל קנים לר' דוסא גם טמא מת לא מיטמא והיינו ע"כ בלית בה גדנפא ודו"ק:

דף כ:

כ/ב

גמרא מסככין בבודיא וכו'. ר"ל בגדולה או בשל קנים ושל חילת לר' ישמעאל בר"י ודו"ק:

שם במשנה ולפי דרכנו למדנו וכו'. עיין במהרש"ל דבמשנה דאמר ולפי דרכנו למדנו משמע לפי דרכנו שאמר דבר אחר וגם שלא לשם לימוד אפ"ה נשמע עוד דין אחד אבל בברייתא דאמר משיחתו של ר"ג למדנו שייך שפיר לחשוב גם מה שאמר בפירוש אכן לענ"ד י"ל עוד דבמשנה לא הביא אלא מה שצריך לעניינו להביא ראי' לת"ק ולא כר' יהודה אבל בברייתא דמספר גודל מעלות שיחתן של ת"ת חשב שניהם:

דף כא.

כא/א

תוס' ד"ה ועל גבהן וכו' ומיהו לר' אלעזר וכו'. ר"ל דלדידי' לא יליף מקרא דבעצמות וגידים תסוככני והוי שוורים כשאר אהל. וקושיא דמטה וכו'. נ"ל דר"ל ואע"ג דלכאורה בלא"ה נדחה שינויי דר' אלעזר מקושיא דמטה לזה כתבו וקושיא דמטה משני וכו' ר"ל וכיון דמשני קושיא דמטה ממילא לא נדחה שינוי דר"א לחלק בין שוורים לדלתות קשה למ"ד אהל זרוק לא שמי' אהל ומהר"ם כ' דמדברי התוס' משמע דאב"א דלקמן חוזר אשנויא דר"א ולא ידעתי מנ"ל אלא כיון שנתיישבה קו' דמטה ממילא לא נדחה שנויא דר"א ודברי התוס' ורש"י לאחדים המה:

שם רש"י ד"ה כמלא אגרוף אהל שרחב וכו' ובד"ה והרי דלת וכו' מן הקרקע עד הדלת וכן בע"ב ד"ה דיש כמה אגרופין מן החבלים לקרקע ובאמת תרווייהו בעינן ורש"י נקיט כאן חדא וכאן חדא ולאו דוקא וכן באהל טפח בעינן טפח על טפח ברום טפח:

שם תוס' ד"ה והרי דלת וכו' וצ"ל דקס"ד וכו'. נלענ"ד לפרש דהקשו מתחלה דתקשה ליה היא גופא ר"ל בלא שקלא וטריא דשמעתין תקשה ליה משנה דהתם אמאי נימא דדלתות גרע משוורים ותירצו דבלא סוגיא דהכא קס"ד דבע"ח חשיבי להציל טפי אבל השתא דאמרינן הכא דילפינן ממשכן דאדרבה אהל שאינו עשוי בידי אדם גרע טפי א"כ אע"ג דהיכי דאיכא כמלא אגרוף גם בידי אדם הוי אהל תו לא שייך לומר סברא דבעלי חיים חשיבי דהא אדרבא גריעי ודיינו לומר במלא אגרוף דהוי כמו בידי אדם ולא דחשיבי טפי לכן שפיר הקשה המקשן והרי דלת וכו' ועיין מהר"ם ומהרש"א והגהות קרני ראם ונ"ל דמ"ש מהרש"א דלא נעשה הסברא הפוכה וכו' היינו כיון שהוא כמלא אגרוף ודו"ק ואין להאריך:

(שם:

ד"ה שדעתו וכו'. עיין במהרש"א עד והא דלא בעי וכו' דאית לי' לר' יהודה כמאן וכו' כדדרשינן מבעצמות וגידים וכו' דקאמר ר' יהודה טעמא וכו' כצ"ל:

דף כב.

גמרא ביניהן ועל גביהן טהור. כ' מהר"ם ולא הוי פירוש דהאי ביניהם וכו' ע"ש והיינו לפי' התוס' אבל רש"י הא כ' בפירוש בין התחתונות לעליונות ועיין במהרש"א:

דף כב:

תוס' ד"ה הא זה וכו' לפסול קורה וכו' ר"ל ופסלי קורה:

דף כג:

ד"ה שני לוגין וכו' שלא מן המוקף ואמאי יקרא שם ויפריש בשבת וכו' כצ"ל:

דף כד.

ד"ה דברי ר"מ וכו' השני זמן גדול מלחלוץ וכו' כצ"ל:

שם גמרא אלא לדידך דיש ברירה אי אתה מודה וכו' נ"ל דר"ל אע"ג דלא סבירא לך טעמא דידי מ"מ כיון דאית לך בעלמא דחיישינן למיתה כמו כן היה לך לחוש לבקיעת הנוד אמר להו לכשיבקע דלבקיעת הנוד דלא שכיחא לא חיישינן:

דף כד:

תוס' ד"ה ורבנן וכו'. עיין מהר"ם עד ובשלמא לר' יוסי הגלילי אע"ג וכו' כצ"ל:

שם ד"ה על מנת וכו'. עיין במהרש"א עד והא אם מת אביה לא חשיבא תו בית אביה כצ"ל כמו שהוגה בגליון תוספות. ועיין בש"ך יו"ד סי' רט"ז ס"ק י"א י"ב ואין להאריך:

דף כה.

ד"ה קמה וכו' לא שייך כאן וכו'. עיין במהרש"א וכוונתו דכיון שאינו יכול לתרץ בתירוץ דלעיל מ"ד נגזר וכו' לא מקשה מאי למימרא ואח"כ מקשה דמ"מ הי' לו להקשות ולתרץ בתירוץ שמתרץ בעירובין (דף ט"ו ע"א) דקמ"ל דמחיצת קנים פחות פחות מג"ט הוי מחיצה, ומ"מ הלשון מגומגם דאיפכא הול"ל דכאן פשיטא ליה תירוץ דהתם לכן לא מקשה מאי למימרא ונראה לומר עוד דכאן במסכת סוכה בא ללמדנו רבותא דקמ"ל לענין סוכה ושם במסכת עירובין בא ללמדנו רבותא דקמ"ל לענין עירובין ומ"מ ניחא ליה בעירובין לפרש גם רבותא דסוכה ללמדנו דשם לא סגי בשנויי דמ"ד לגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן כמ"ש התוס' שם כנלענ"ד:

שם ד"ה בלכתך וכו' וסוגיא דשמעתין וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם והנה מלשון רש"י שכ' כיון דחתן לאו בהדיא כתיב משמע דמאיזהו שיהי' אפשר לומר דממעט עוסק במצוה ומ"מ משמע להו להתוס' דהשתא דכתיבי תרווייהו ניחא למעט תחלה מאי דמשמע טפי למעט לכן לפי סברת רש"י דעוסק במצוה משמע טפי למעט גרסינן בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה:

דף כה:

רש"י ד"ה טמאי מת מצוה וכו' דמצוה להתעסק וכו'. משמע אפילו ישראלים ועיין ביו"ד סי' שע"ג ובש"ך ס"ק ג' ודו"ק ואין להאריך:

דף כו:

ד"ה לימא וכו' ומיבעי לן וכו'. עיין במהרש"א והנה בא"ח סי' מ' ס"ז פסק כר' יעקב שצריך לסלקן בעוד הקרי עליו וכמ"ש רש"י סוף ע"א ונ"ל דבהא דר' יוסי לא ניחא לי' לומר דכשיראה קרי יהי' הקרי עליו דכל זמן שלא ראה קרי אין לו לחלצם מחשש שמא יהיה קרי עליו אם לא סבר דכל ב"ק אסור להניח תפילין אפילו אחר שקנח הקרי וממילא לא היה יכול לומר על ר' יעקב לימא קסבר ב"ק אסור להניח תפילין וא"כ צ"ל דמ"ש רש"י ומיבעי לן למיעבד כוותיה היינו משום דפשיטא ליה שיש תנאים אחרים שסוברים כן ומאי אולמיה דר' יוסי כנלענ"ד:

שם תוס' ד"ה ולא בירך וכו' ואכלו עם הגרעין וכו' וזית דירושלמי קטן מזית בינוני וכו'. נ' מדבריהם דס"ל כדעת הרשב"א שהביא הב"י סי' ר"י דדוקא כשאוכל הגרעין וצ"ל דהא דאמר בירושלמי שגרעינתו ממעטתו דאע"פ שאוכלו לא מצטרף לשיעור דלאו אוכל הוא ולא מועיל אלא שיהי' עי"ז בריה ומ"ש התוס' אחר שהיה קטן מזית בינוני היינו בלא הגרעין ולא כמו זית דש"ס דילן דבלא הגרעין הי' גדול כזית בינוני כנלענ"ד: (שם) לא מצינו שום שיעורא וכו'. ר"ל וע"כ הא דאמרינן התם דאין קטן מוציא אא"כ לא אכל אלא שיעורא:

דרבנן היינו הנך שיעורים דכזית וכביצה:

דף כז.

ד"ה אי בעי וכו' לא אכיל כלל. ר"ל לא אכיל כלל פת אפילו חוץ לסוכה ולאפוקי דלא נימא דלא אכיל בסוכה:

דף כח.

רש"י ד"ה בענוי וכו' אלמא ה"י לרבויי אתא.

משמע דרבויי דה"י אהדדי מקשינן ובגמרא משמע דמשמעות אזרח אהדדי מקשינן ואפשר דהא בהא תליא דאם אזרח בין נשים ובין גברי משמע ע"כ ה"י למיעוטא ואם אזרח גברי משמע ע"כ ה"י לרבויי:

שם תוס' ד"ה הלכתא נינהו וכו'. עיין מהר"ם עד הוי הלכתא וא"צ וכו' היא לשון יחיד וכו' כצ"ל. ומדבריו נראה דגריס אמר רבא הלכתא נינהו ולפנינו בגמרא איתא אמר רבה:

דף כח:

רש"י ד"ה אמר אביי וכו'. עיין במהרש"א עד להוציא נשים ועוד מש"ה וכו' כצ"ל:

שם גמרא ואינו קורא אימא גדולים וכו'. הוגה בדפוס בשם מהרש"ל שצ"ל אימא אימא ולענ"ד ט"ס הוא במהרש"ל וצ"ל פ"א אימא וכ"נ מדברי רש"י: (שם) תוס' ד"ה ומשנן וכו' נמי יש בלא עיון וכו' כצ"ל:

דף כט:

ד"ה נפרצו וכו' והיינו שחלק וכו' ר"ל וה"ה כאן פירושו שנחלק כל עלה לשנים אע"פ שמחוברין בשדרה:

דף ל.

ד"ה משום וכו' עמ"ש בעזה"י בפ"כ ח"ד אות ה':

שם ד"ה הא קנייה וכו' אפילו למ"ד דלא בעי אגד. ר"ל למאי דמקשה אח"כ ולקנינהו בשינוי השם דהיינו אפילו למאן דלא בעי אגד ועיין מהר"ם ועיין במ"א סי' תרנ"א ס"ק ב':

שם צריך ליישב סוגיא דהניזקין וכו'. נ"ל דר"ל שצריך להני תירוצים דלעיל ליישב סוגיות אלו. ונ"ל דלפי מ"ש התוס' דלענין ברכה שאני צריך ליישב סוגיא דשמעתין דמשמע לכאורה דלולי משום מצוה הבאה בעבירה היה יוצא בה שפיר אע"פ שצריך לברך עלי' וצ"ל דודאי לכתחלה הי' אסור לברך עלי' אלא דבדיעבד הי' יוצא בה דהא הברכות אין מעכבות ובמתניתין תני פסול דמשמע דלא יצא בדיעבד לכן צ"ל משום מצוה הבאה בעבירה. ועוד צריך ליישב מ"ש דבשמעתין הוי יאוש ושינוי השם ובאוונכרי מסקינן דלא הוי שינוי השם וצ"ל דיש חילוק בין לולב להדס דלולב לא קרי לי' מעיקרא הושענא א"נ מקשה למ"ד צריך אגד והוי שינוי מעשה ולא ס"ל דשינוי החוזר לברייתו לא קנה כנ"ל:

שם ד"ה מתוך וכו'. עיין מהר"ם עד פי' וכל שכן וכו' כצ"ל:

דף ל:

ד"ה וקרקע וכו' ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש וכו'. עיין במהרש"א עד דל"ל דשינוי רשות לא שייך בקרקע וכו' ולא ידעתי אמאי הוצרך לזה הא כאן אפילו לא הוי שייך שינוי רשות בקרקע הוי שינוי רשות ביד האוונכרי לאחר קציצה ועוד דאפילו בלא שינוי רשות נ"מ ביאוש לענין שבחא דממילא דהוי של גזלן אחר יאוש כמבואר בח"מ סי' שנ"ד ס"א לכן שפיר סתמו התוס' וכתבו דקנייה ביאוש ור"ל דלענין שבח קנה ביאוש גרידא ולענין שיהיה שלו לגמרי מועיל שינוי רשות עם היאוש ודו"ק: (שם) אבל קרקע בחזקת בעליה עומדת. נ"ל דר"ל ולכן קודם יאוש הוי כשאולה אבל לאחר יאוש שפיר אפשר לומר דהוי כמטלטלין וממעטינן להו מדכתיב לך:

שם עיין במהר"ם עד מכר לו שדה אין מעיד וכו' ביד לוי שלקחה מראובן וכו' כצ"ל:

שם ד"ה ולקניוה וכו'. עיין במהרש"א עד דאפילו שינוי השם החוזר וכו' הוכחתינו דהך דעוצרא ע"כ מיירי וכו' כצ"ל. ועיין במהר"ם עד וכו' וכל בנין קרקע וכו' כצ"ל:

דף לא.

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה