גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
סוכה · דף לה.
רש"י ד"ה ומאן דבעי דין ממון וכו'. עיין במהרש"א ובהגהות קרני ראם כתב דדברי התוס' ד"ה אתיא לחם לחם צ"ע שכתבו באתרוג של טבל הטעם משום אתרוג של שותפין ואמאי לא פירשו בפשיטות משום דאין בו היתר אכילה ע"ש ולא הבינותי שיחתו דהא טעם לאסור דבר שאין בו היתר אכילה הוא משום דבעינן לכם וכיון שאין בו היתר אכילה לא חשוב לכם וזהו סברת התוס' בקושייתם לכן הוכרחו לתרץ דטבל שפיר חשיב לכם וע"כ דלא מקרי אין בו היתר אכילה משום דלא נאסר אלא משום שיש בו תערובות תרומה ויכול להפריש והמותר יהא מותר באכילה והוא אוכל כ"כ שיש בו שיעור כזית בלא התרומה המעורבת בו וה"נ אתרוג יכול להפריש עליו ממקום אחר ויהא בו היתר אכילה וע"כ חשיב לכם אלא איסורו משום דהוי של שותפין ודבריהם ברורים:
שם תוס' ד"ה לפי וכו' וי"ל דודאי וכו'. עיין במהרש"א עד וא"כ ליכא נפקותא כלל וכו' נ"ל דר"ל במה דלא בעי היתר אכילה ליכא נפקותא וע"כ לא ניחא לי' לומר דפליגי אי בעינן היתר אכילה והקשה בהגהות קרני ראם דל"ל לומר דהיתר אכילה לכ"ע בעינן לימא דהנ"מ לענין מע"ש בגבולין והיתר אכילה לא בעינן ע"ש ולא הבינותי אם ר"ל למאן דס"ל דין ממון ס"ל דהיתר אכילה לא בעינן א"כ ליכא נ"מ דמ"מ מע"ש בגבולין אין יוצא בו למר משום שאין בו דין ממון ולמר משום שאין בו היתר אכילה ואם ר"ל דלכ"ע לא בעינן היתר אכילה זה א"א דהא בפירוש קאמר האי מ"ד לפי שאין בו היתר אכילה:
שם וה"מ למימר נמי וכו'. עיין במהרש"א מה שהשיג על מהרש"ל ולא כ' לפרש דברי התוס' מאי נ"מ בין למ"ד משום שאין בה היתר אכילה ובין למ"ד שאין בה דין ממון ונ"ל דר"ל דמדברי מהרש"ל משמע שגם קודם יש בה היתר אכילה כיון שיכול לפדותה ויוצא בה גם קודם פדיי' למ"ד משום היתר אכילה והוא ס"ל דדוקא אחר פדיי' יש בה היתר אכילה ואפ"ה אין בה דין ממון כיון שקוד פדיי' לא הי' לה היתר אכילה: