גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
סוכה · דף כ.
תוס' ד"ה של שיפה וכו' דפליגו בשל גמי וכו'. הקשה מהרש"א דלמא מודו חכמים כאן כיון דמוקמינן לה בדלית לה גדנפא ע"ש משמע מדבריו דברייתא דלקמן חוצלות של שעם ושל גמי מיירי בדאית לה גדנפא ולא ידעתי מנ"ל דלא מוקמינן בדאית לה גדנפא אלא מתניתין דכל החוצלות דמשמע אפילו של קנים ס"ל לר' דוסא דטמא טמא מת והוה קשה לן ברייתא דהכא דמתיר ר' דוסא לסכך בהם וע"כ דלא מקבל טומאה כלל לכן מוקמינן המשנה בדאית לה גדנפא וברייתא דהכא בלית בה גדנפא ואפ"ה של שיפה ושל גמי אין מסככין בה אבל ברייתא דחוצלות של שעם ושל גמי מיירי שפיר בדלית בה גדנפא ושעם היא מין שיפה כפירש"י וצ"ל דכוונת מהרש"א דמ"מ אפשר ליישב שגם ברייתא בחוצלות של שעם מיירי בדאית לה גדנפא וכן צריך לפרש דבריו אח"ז שכ' ועוד נראה לקמן מתוך שמעתין וכו' דר"ל דמאי פריך למאי חזיא נימא דמיירי בדאית לה גדנפא וחזי לקבל פירות אע"כ דאין לחלק בשל גמי ושיפה בין אית לה גדנפא או לא וקודם שידענו סברא דחזו לנזיאתא גם באית לה גדנפא קשה למאי חזיא אכן לענ"ד נראה דברייתא דחוצלות של שעם ע"כ בלית בה גדנפא מיירי מדפרט הני ומשמע דממעט של קנים ולא קתני כל החוצלות כמו במתניתין ומשמע דשל קנים לר' דוסא גם טמא מת לא מיטמא והיינו ע"כ בלית בה גדנפא ודו"ק: