גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
סוכה · דף טז.
ד"ה מטה וכו' ומ"מ מודה ר"א וכו'. עיין במהרש"ל ומהרש"א לעיל ע"ב בתוס' ד"ה בארוכה כ' עליו שדבריו תמוהים ע"ש ולענ"ד יש לתמוה עוד יותר על מהרש"ל שכ' דדוקא לטומאה מכאן ולהבא והוא תמוה דממ"ש התוס' כדקאמר ומטהרת חבילה וכו' לא משמע כן כלל גם פשיטא היא דאמאי לא תקבל טומאה מכאן ולהבא וע"כ דכוונת התוס' דנטמא למפרע לכן נ"ל דכוונת מהרש"ל לומר מלתא אחריתי ולדינא קאמר וכוונתו לפרש דקיי"ל דדוקא כלי מתכות חוזרת לטומאה ישנה ולא שאר כלים כדאיתא בשבת (דף ט"ז) ולכן קאמר דדינא הוא דדוקא לטומאה מכאן ולהבא ולא למפרע וה"מ כשנתפרקה אדעתא שלא לחברה ואפ"ה כ"מ חוזרת לטומאה ישנה ולא כלי עץ אבל אם מפריקין אדעתא לחברה עוד לא סלקא טומאה מינייהו והיינו לכל מר כדאית ליה לר"א כשחזר וחברה דחזרה לטומאתה ולרבנן אפילו לא חזר וחברה כנ"ל כוונת מהרש"ל ובזה סלקו דבריו כהוגן:
שם ואם נטמאת הכרע וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד גם לפי' זה בעינן גם לרבנן קצרה וב' כרעים דאל"כ לא חזי למידי אלא דאפ"ה אם נטמא כרע א' היא לבדה טמאה והקצרה עם הכרע השני המחוברין לה טהורין ולפ"ז אזלא שמעתין לכ"ע ולק"מ:
שם ד"ה ומיטהרת וכו' מ"מ אי לית לי' טהרה וכו'. משמע מדבריהם דמפץ של גמי אע"ג דמקבל טומאת מדרס לא נעשה אב הטומאה כיון שאין לו טהרה במקוה וצ"ע:
שם ד"ה דלא חזיא וכו' מחשבה לא דמי וכו' כצ"ל:
שם ד"ה בין מלמטה וכו' וי"ס וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד מלשון התוס' שכתבו וי"ס שכתוב בהן בין מלמטה מתוך אוגנו ולא כתבו דלספרים אלו גרסינן בין מלמעלה משמע שגם לגירסא שלנו גרסינן בין מלמעלה אלא דבין מתוך אוגנו בא לפרש בין מלמעלה וכן אפשר לפרש דברי רש"י: